החיסון הכי טוב למציאות

כבר 17 עונות שארץ נהדרת היא חלק בלתי נפרד מהטלוויזיה הישראלית, עוד מהימים שהשידורים לא היו ב-HD וב-4K, ולהקליט היה אפשר רק בווידאו. עם חיקויים מדויקים וסאטירה נוקבת, "ארץ" נוגעת בסוגיות הפוליטיות והבידוריות הכי חמות של הרגע, לא מדלגת על שום צד במפה הפוליטית ומשתדלת לצחוק על כולם, ללא יוצא מן הכלל, אפילו על עצמה. היא מתנגחת בנושאים הבעייתיים בחברה, חופרת במקומות בהם כולם מפחדים לגעת, ובאמצעות ההומור מעלה אותם חזרה על סדר היום. לא פעם היא חוטפת ביקורת על מערכונים שהיו קשים לצפייה או מוקצנים מדי, אבל בפועל, היא זו שמעירה חזרה את השיח סביב הנושא ולא נותנת לו להיעלם כל כך מהר.

נוכחותה בחיים שלנו כל כך בולטת, עד כדי שהיא מתערבבת עם המציאות ומשפיעה עליה. לעיתים אפילו נראה כי המציאות, הזויה ככל שתהיה, נוצרה במוחם של כותבי ארץ נהדרת. החיקויים נחרטים כל כך בתודעה, עד כדי כך שהתרגלנו לראות את נתניהו עם שיער סגול, את גנץ עם אוזניים מוגזמות ואת מירי רגב בתור יובל סמו, ופתאום האנשים האמיתיים – נראים לנו כחיקוי.

כעת היא חוזרת בעונה ה-18, ונראה כאילו הכל מתוזמן מראש. כי כבר אין בחירות בלי ארץ, ואין ארץ בלי בחירות. קונספירטורים עוד היו אומרים שארץ חתומה על חוזה ממשלתי: יש בחירות = יש ארץ נהדרת. כי למה שנתניהו יצחק על גנץ, ליצמן ייפול לפרדוקס של עצמו וכל זה בשידור חי עם רינה מצליח, אם אחר כך זה לא יזכה לחיקוי בארץ נהדרת? נדמה שכל מה שנעשה בקרב הפוליטיקאים, נוצר מראש כדי שזה יגיע לידיהם של יוצרי התוכנית, וייצא חזרה החוצה בגאונותם של החקיינים.

ואם הבחירות חס וחלילה לא יספקו מספיק חומרים לארץ, הרי שסוגיית החיסון לקורונה הגיעה בטיימינג עוד יותר מדויק. אם יש מישהו שעוד מתלבט אם לקחת את החיסונים של פייזר או מודרנה אין ספק שאת החיסון שיצרה ארץ נהדרת במיוחד לתקופה הזאת אנחנו רוצים בוודאות.

בטקסטים הבאים תוכלו לקרוא את מושאי החיקוי מגיבים לארץ יחד עם תמונות נדירות מאחורי הקלעים ולמצוא בין היתר את התגובה של בנט לחיקוי שלו, ההמלצה של רינה מצליח לשני כהן, הדבר שהכי מפחיד את יאיר לפיד, ההנחייה של סופר נני, רגע השיא של גל אוחובסקי, הבקשה של איילת שקד ועוד. אז קדימה, עוד כותרות. // מור מלקר

עד שהבטן תכאב // מאור זגורי

המערכון שהכי אהוב עלי מכל השנים של "ארץ נהדרת" הוא ההוצאה להורג של סדאם חוסיין. כשהוא ממתין בתא המעצר אחרי שנשפט לתלייה ומחכה לגרדום. הסוהר שואל מה הוא ירצה לאכול כ'הארוחה האחרונה' שלו וסדאם עונה 'ארוחת קומבינה של בורגראנץ' עם מלא המבורגרים, טבעות בצל, צ'יפסים, קינוחים ושתייה'. כמובן שמביאים לו אותה ובתום הארוחה, כשסדאם שבע ומפוצץ, הוא כבר ניגש לבדו לגרדום, כורך לעצמו את הלולאה סביב הצוואר, ורגע לפני שהוא משיב את נשמתו לבורא הוא אומר מילים אחרונות: 'השוקופאי היה טעות'.
גאוני. סאטירי, נוקב, מבריק, ומעל הכול – ישראלי. לא הומור מיובא מאמריקה, אלא הומור ישראלי מקומי אסלי, שמסתלבט על היומיום של כולנו בדרך היחידה שאנחנו מכירים: חכם ופשוט, נמוך וגבוה, מתחכם וישיר. מייד אין איזראל.

"ארץ נהדרת" הפכה במרוצת השנים למדורת השבט הרשמית של הטלוויזיה המסחרית בישראל. בדרכה המפתיעה והחרוצה, שמתרעננת מעונה לעונה, שכל הזמן מאתרת טאלנטים ויודעת להשתמש בכוחם ובכישרונם וכמו "גונבת" אותם אל קדמת הבמה. תוכניות רבות ניסו לחקות אותה לאורך השנים ולא הצליחו. ב"ארץ" הסוד הוא התמהיל המדויק בין כתיבה אינטליגנטית לביצועים גרוטסקיים, בלי לוותר על אמירות חריפות - על המצב, על הסלבס, על הפוליטיקה ועל הפוליטיקאים שלנו. קיצר - עלינו. כל האמת בפרצוף ועדיין להישאר אהובה מאוד? בארצנו מדובר בהישג אמנותי נדיר.

"ארץ" היא ללא ספק תוכנית הסאטירה הכי גדולה של הדור שלי. לא אשכח את השידור הראשון: הייתי בן 21. שישי בערב. אני וחברה שלי עומדים בסלון בית הוריה לפני יציאה למועדון. טל "באבלוּבה" פרידמן (דמות הקאלט הראשונה שם, דומני) צרח על איזה לקוחה, ואבא של חברה שלי נשפך על הכורסא ואמא שלה (שבדיוק פינתה את שולחן השבת) קפאה עם הצלחות ביד מול הטלוויזיה - וארבעתנו התגלגלנו בצחוק כאילו הרגע מצאנו מכנה משותף. אני זוכר שהחברים שלי כבר התקשרו שהם למטה אבל לא רצינו לצאת עד שהתוכנית תיגמר. צחקתי עד שכאבה לי הבטן. כשקומדיה עושה עליך אפקט פיזי כזה, זה אומר שהיא עובדת. השלב הבא זה פיפי.

היום, בתור יוצר אני מודה שהדינמיקה ההרמונית שבין השחקנים ליוצרים ממש מעוררת קנאה ולעתים קרובות התחושה היא שכולם פשוט באו לעשות כיף על הסט. וזאת בלי לפגום במוצר. כך, במרוצת השנים, "ארץ" הפכה להיות הגביע הקדוש של השחקנים והקומיקאים בארץ. יעני אם הגעת ל"ארץ" – קיבלת את הסטאמפה הסופית, את האישור הכי גבוה להופיע מול כל המדינה בשעות הכי פופולריות של המסך הישראלי. ובזכות.

הפרשנות הכי טובה לפוליטיקה הישראלית // רינה מצליח

ארץ נהדרת מצחיקה. להצחיק זו המלאכה הכי קשה בתבל, כי אם אתה לא מרגש אז אולי אתה מעניין, אבל אם אתה לא מצחיק נפערת תהום לפניך. להצחיק זה לא רק קשה, זה גם הדבר הכי חשוב. כפרשנית פוליטית אני חושבת לעצמי שלפעמים כדי לתת פרשנות נכונה למהלך, אירוע או אישיות פוליטית אני צריכה לגעת בנקודה הכי משמעותית. צריך לקחת את התכונה או הרגע הכי משמעותיים, להגזים ולהעצים אותם כדי שהציבור יבין במה מדובר. ארץ נהדרת כבר עושים את זה.

הסאטירה הפוליטית של ארץ נהדרת היא הפרשנות הכי טובה לפוליטיקה הישראלית. לפעמים כשלוקחים מילה שאומר פוליטיקאי ושמים אותה במרכז, היא אומרת הרבה על הבן אדם, הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים להגיד עליו בעשר כתבות. גם אם מגזימים עם תנועות הגוף של אותו פוליטיקאי ושמים אותן במרכז זה עושה את העבודה. לפעמים אולי ההגזמה קצת בעייתית, כי לא פעם המציאות דולקת אחריה ולפעמים משיגה אותה, אבל זה מה שארץ נהדרת עושה בהצלחה רבה.
אי אפשר להמעיט בחשיבותה של התוכנית למערכת הפוליטית. יש פוליטיקאים שכשהם רואים את קיציס הם נכנסים מתחת למיטה ושמים על עצמם שכפ"ץ. אני חושבת שהתוכנית הזו השפיעה על הקריירה הפוליטית של לא מעט מהם. לצד העובדה שרבים מרגישים כבוד כשיש להם דמות בתוכנית, כי זה נחשב שאתה בכל זאת "משהו", אבל עבור רבים אחרים, כשארץ נהדרת תופסת אותך בצד הלא טוב שלך, היית מעדיף שלא להיות שם, כשלא פעם נשמעים ביטויים שנחצבו במונולוגים ודיאלוגים בארץ נהדרת באופן יום יומי במזנון הכנסת ובשיחות בין פוליטיקאים ועיתונאים. לסיום, שני כהן, אני חושבת שאת צריכה לקצר את הפוני.

ארץ מצמררת // יאיר לפיד

הדבר הכי מצחיק בארץ נהדרת זה לא החיקויים וגם לא המערכונים, אלא כמה הפוליטיקאים מפחדים ממנה. אם יש לי את הבחירה בין ראיון ב״פגוש את העתונות״ שמתחיל בזה שרינה מצליח נושכת אותי בשידור חי, למערכון בארץ נהדרת שבו אלי פיניש מבשל אותי מול המסך, אין התלבטות בכלל. כל פוליטיקאי יודע שהדבר הכי מסוכן במקצוע הוא הגיחוך. את המאבקים נשרוד, גם את המריבות, אבל כשאנשים מתחילים לצחוק כשהם חושבים עליך, כדאי שתתחיל לחפש מקום עבודה חדש. זה לא מקרה שבנט תמיד עולה בסקרים כשארץ נהדרת בפגרה, ויורד כשהוא הופך להיות זרחוביץ׳. זה גם לא מקרה שהדבר שהכי הלחיץ את נתניהו בשנתיים האחרונות זה לא הנאומים המכוננים שלי במליאה, אלא הרגע שבו המאפרת החליטה להפוך את ביבי של מריאנו לקשיש בהרבה. תירו בנו, תירקו עלינו, תזרקו עלינו אבנים, רק אל תתחילו לצחוק בכל פעם שאתם חושבים עלינו.

אתם יודעים למה ארץ נהדרת כל כך מצחיקה אתכם? כי היא אומרת את האמת. אם זו לא היתה האמת, זה לא היה מצחיק. אתם יודעים למה היא מלחיצה אותנו הפוליטיקאים? מאותה סיבה. מפני שהומור הוא פשוט האמת על סטרואידים. מצד שני, יש דבר אחד שמפחיד אותנו אפילו יותר מזה שיצחקו עלינו בארץ נהדרת. זה שלא.

מגיע לעם שלנו לצחוק // נפתלי בנט

אם להיות כן אני מניח כי אם הבחירות לכנסת היו נערכות בקרב צוות הכותבים של ארץ נהדרת כנראה לא הייתי עובר את אחוז החסימה, מה שלא מפריע לי לצפות בתוכנית כשמתאפשר לי. בכל תוכנית, המטרה של המערכונים היא לשמח את העם, להעניק לו הפוגה מהרעש הבלתי פוסק של הישראליות, לצד כאלה שגם מנסים להגיד משהו סאטירי ונוקב. זה לדעתי סוד קסמה של התכנית.

ברשותכם לא אתייפייף, לא תמיד אהבתי את מה שזרחוביץ' עשה ממני בתוכנית, אבל כל הזמן הזכרתי לעצמי שזה חלק מהחבילה שנקראת דמוקרטיה, וברגע שבחרתי בחיים הציבוריים, אני צריך ללמוד ליהנות לא רק מהחיקויים של יריביי הפוליטיים, אלא גם מאלה שלי (או לפחות לחיות איתם).

כילד גדלתי על הגשש החיוור וספי רבלין. היום הילדים שלי גדלים על ארץ נהדרת, ובמקום לנתח את סוד ההצלחה של התוכנית (יש מומחים ממני לעניין), הנה משהו שחשוב לי לומר בהקשר הזה:
יש סיפור נפלא בגמרא על רבי ברוקא שפגש בשוק את אליהו הנביא, הנה ההמשך מתורגם מארמית: ״אמר לו: האם יש בשוק זה מישהו שהוא בן העולם הבא? בתוך כך הגיעו שני אנשים. אמר לו (אליהו): שני אלה בני העולם הבא הם. הלך אליהם אמר להם: מה מעשיכם? אמרו לו: אנשים שמחים אנחנו, משמחים עצובים״.
פיניש ומריאנו, שני כהן, עלמה זק, יובל סמו וכל החברים מארץ נהדרת - אשריכם שאתם משמחים אנשים.
מגיע לעם שלנו לצחוק.

ארץ שהיא נס // גל אוחובסקי

אני רק מחמאות. אבל זה לא חוכמה סתם להחמיא. אולי עדיף להתפעל. כאילו, איך הדבר הזה בכלל קיים? בתוך המקום הזה, המשנה את פניו מול עינינו. המקום הזה שבו אין כבוד למסורת, שבו הכל ארעי ומתחלף. בתוך כל זה עומדת "ארץ נהדרת", שבאינטימיות מותר לקרוא לה "ארץ", כצוק איתן. כקו הביצורים האחרון. הסף שמעבר לו יש תהום גדולה ומאיימת.

"ארץ נהדרת" היא המקום אליו מתנקז הכישרון ליהנות מכמה שמגעיל, לצחוק מאיך שבלתי נסבל, להאיר בזרקור את החצ'קון שחייבים לפוצץ בפומבי. לא פחות חשוב, "ארץ" היא המבנה הכי יציב בעיר. זה מוצק, זה מושתת על יסודות בריאים, זה מנוהל למופת, וכך הכשרון יכול להתפרץ בנחת ובאהבה ולזרוע אור על פני תהום. זה אף פעם לא קל להצחיק, שלא לומר לייצר סאטירה, אבל זה עוד יותר קשה להקים מפעל מתפקד בשדה שהוא יותר ביצה טובענית. לא רק לשרוד כל כך הרבה שנים, אלא להמשיך לצמוח כל הזמן. אם היה להם ראש בריא, היו כבר מנפיקים את "ארץ" בבורסה.

קל להביא כאן דוגמאות מצחיקות של רגעי קאלט, חיקויים חד פעמיים, של סיטואציות מושלמות, של מערכונים קלסיים שהם גם נכס צאן וגם קוטור. כן, כן, זאת הרי ליגת העל של הביצוע והכתיבה. אבל כל זה לא היה קורה בלי מולי שגב, האיש שהמציא הכל, ונושא את הבניין על כתפיו, כאילו היה מין הרקולס מודרני. זה מעורר הערצה, וזה כיפי, אז הנה יוצאת לי כאן הערצה כיפית. ואם להפוך את זה לקצת נרקסיסטי לסיום, אני חושב שההופעה שלי כמרואיין, בטוק שואו של רחואל (טל פרידמן) הוא רגע שיא בחיים שלי. לא פחות. גם אם ב"ארץ" הם לא מחשיבים אותו בטופ 50. סנובים נמאסתם.

אסוציאציה של חוויה ישראלית // רבקה מיכאלי

כקומיקאית שנים רבות אני יכולה להגיד שלארץ נהדרת יש חשיבות עליונה בעצם הקיום שלה, מה עוד שהיא טובה. אם הייתה קמה מפלגה בשם ארץ נהדרת, בטוח שהיו לה המון תומכים. היא יכולה היום לרכז סביבה את כל כוחות האור במדינת ישראל מול כל מה שמתרחש מסביב. לארץ נהדרת יש אמירה וכישרונות, שני הדברים האלה זה צירוף נפלא. בכל פעם מחדש אני מופתעת מרמת ההומור, מרמת הביקורת המושקעת ומרמת הכישרון - והכל ביחד יוצר שלמות. היא מנקזת את כל הלחץ ומוציאה את הקיטור החוצה בכל הנוגע לפוליטיקה. רמת הבידור מאוד גבוהה, כל הפינות שמתקיימות בה לאורך השנים הפכו להיות מטבעות לשון, הפכו לאסוציאציה של חוויה ישראלית. אני באמת מעריצה את ארץ נהדרת.

רעבה ורעננה // פבלו רוזנברג

בראשית הייתה "ניקוי ראש". כילד עולה חדש, לא הבנתי עד כמה מוטי קירשנבאום זצ"ל ושות' הרחיקו לכת בסאטירה הפוליטית - חברתית אי שם בשנות ה 70, בימי מפא"י העליזים. ידעתי שזה מצחיק, אז ישבתי בכל שבוע מול הטלוויזיה בשחור לבן, צפיתי בטוביה צפיר, רבקה מיכאלי וספי ריבלין ונהניתי מכל רגע.

כמה שנים אחרי, "זהו זה" נכנסה לחיי. בעזרת קסמם של גידי, מוני, דבה'לה, קושניר ובראבא היא הצליחה לבטא באופן גאוני את דמותו והלך רוחו של הישראלי הקטן באשר הוא.

בשני העשורים האחרונים זאת ארץ נהדרת. אני כמעט בטוח שמולי שגב וצוותו לא יעלבו מעצם אזכורם כסוג של ממשיכי דרכם של התוכניות הנ"ל. כמו זהו זה לפניה, ארץ נהדרת עומדת במבחן הכי קשה שקיים בשוק הבידור: מבחן הרלוונטיות – להגיע לעונה 18 בתעשיית הטלוויזיה הישראלית חסרת הסבלנות זה כמעט נס. ארץ נהדרת לא רק שרדה, היא גם ידעה להתאים את עצמה במהלך השנים למציאות המשתנה ולהישאר רעבה ורעננה.
אני שומע מדי פעם כל מיני תלונות על כך שארץ נהדרת היא לא ממש סאטירה. לי זה פחות משנה – כשאני מתיישב לצפות בה, אני עושה את זה מסיבה אחת פשוטה: זאת תכנית מצחיקה. פחות חשוב אם זה בגלל ביבי, גנץ, פליט ריאליטי או זמר שמדבר במבטא מוזר, העיקר שיהיה מצחיק ואת זה היא עושה כל השנים ובכישרון רב – מהכתיבה המושחזת, דרך האיפור המדהים שעוזר לבנות את הדמויות המוכרות לכולנו ועד לצוות השחקנים הוירטואוזי.

ואם כבר אנחנו פה, סתם רעיון: השבוע צפיתי ב-SNL האמריקאית בעונתה ה-46. ברוס ספרינגטין וה- E STREET BAND התארחו שם וביצעו שיר חדש. אם קברניטי ארץ נהדרת שואבים מהם השראה פה ושם, אשמח אם כמוהם הם יאמצו את המנהג לארח מוזיקאים שיבואו "רק" לשיר שיר חדש. זה עבד לא רע גם בזהו זה דרך אגב.
עד אז – שיהיה בהצלחה בעונה 18 ובאלה שיבואו אחריה.


אלומת אור הכרחית // איילת שקד

ובלי ששמנו לב, כבר 18 שנה שארץ נהדרת היא חלק בלתי נפרד מהנוף התרבותי שלנו. לטוב ולרע, היא תמיד שם, נוכחת, בועטת, מוגזמת, ביקורתית וכמובן גם מצחיקה. זו הסאטירה.
ובמציאות הלא שגרתית שאנחנו חיים בה, הומור, כן - גם הומור ביקורתי הוא כמו אוויר לנשימה. ארץ נהדרת במרוצת השנים הצליחה פעם אחר פעם לספק לנו בגאונות הצצה למציאות שלנו דרך הצחוק. מציאות סבוכה, אינטנסיבית וסוערת. היא מצליחה להנכיח בגאונות בתוך השיח הציבורי אינספור דמויות, שחלקן כבר לא איתנו, חלקן נעלמו מהתודעה, וחלק עוד ממשיכות להופיע על המסך בעקביות בכל עונה.

כפוליטיקאית, כאשת ציבור וכאחת שאף זכתה לחיקוי משלה בארץ נהדרת, אני חושבת שאלומת האור שהסאטירה זורקת על ההתנהלות שלנו חשובה ואף הכרחית, אך כאחת שמגיעה מהצד הימני של המפה הפוליטית אני מרגישה שהסאטירה בארץ עדיין לא מאוזנת. בית היוצר שלה מורכב מקבוצה קטנה ומאוד לא הטרוגנית , שבוודאי אינה מייצגת את הימין הישראלי, וכתוצאה מכך הצופה מקבל סאטירה חד גונית.

על כתפי יוצרי הסאטירה מונחת אחריות כבדה שהשימוש בה צריך להיות הוגן לכל הצדדים. אותה הסאטירה לפעמים חוצה גבולות. קיצונית מידי, מוגזמת מידי, דורסת ורומסת, ויכולה להרוס חיים ותדמית של בן אדם. בתקופה המשוגעת שבה אנו חיים – בזמן מגיפה עולמית שגבתה חייהם של מאות אלפים ברחבי העולם, בזמן מגיפה כלכלית ומשבר פוליטי קשה, כל אלה בזמן שהממשלה משחקת בגנון במקום לעבוד, אני מצפה משחקני וכותבי התוכנית שמגיעים לכל כך הרבה בתי אב בישראל המתוחה והמפולגת, לנצל את מעמדם והשפעתם להביא רוח של צחוק עם אחריות למורל הלאומי.

לע"מ

לצחוק גם על פרות קדושות // מיכל דליות ( סופר נני)

ארץ נהדרת היא תוכנית סאטירה למבוגרים, מכיוון שהיא מדגישה תכונות, ניראות ומסרים ולוקחת אותם לקיצון. ברגע שאנחנו נותנים את הפרשנות שלנו, האירוע כבר קיים אצלנו בראש עם הצבע האישי, הביקורתי, השיפוטי, המצחיק והכועס שלנו. תפקידה של הסאטירה הוא לגרום לנו לחשוב, לפקפק במציאות "האמיתית" ולצבוע אותה קצת אחרת. ארץ נהדרת מתאימה מאוד למי שמסוגל לראות את המציאות באור אחר או למי שמסוגל לצחוק גם על פרות קדושות.
פרות קדושות זה משהו לאומי, דתי ואישי. זה דבר כל כך רב ולא אחיד, לכן מאותה המציאות יש מי שיתגלגל מצחוק ויש מי שפחות יתחבר, ואין מישהו שיגיד שזה נכון והאחר לא, כי תמיד בסיכומו של דבר נשאר עם הפרשנות האישית שלו. היכולת לפרש, לבקר, לנתח ולפענח היא יכולת בוגרת. אם ארץ נהדרת היא התוכנית שנבחרה להיות צפייה משפחתית, ההורים צריכים לתפקד כ"מתווכים" ולהפוך את הצפייה לחינוכית, כזו שתקדם ותפתח את הילדים. במיוחד בעידן שלנו שהכל מלא פייק ניוז, החשיבה הביקורתית נעשית יותר ויותר חשובה.

לארץ נהדרת יש מעמד רציני ומכובד בתרבות הישראלית, לא סתם היא הגיעה ל-18 עונות. מי שמנהל את העניינים מאחורי הקלעים עושה שירות נפלא לאמנים צעירים כשמצרפים אותם לשורת השחקנים הוותיקים. אני אוהבת לדעת שרואים רחב, שלא פוחדים להכניס למשפחה עוד אנשים ולהרחיב אותה. זו נתינת הזדמנות והרחבת המגוון. לסיום, אני מאוד אוהבת את החיקוי שלי, גם ערן זרחוביץ' וגם הכותבים עשו עבודה נהדרת.