ברחוב המרכזי בחולון בעלי החנויות נפגעו פעמיים, בחודשים האחרונים הם סובלים מעבודות הרכבת הקלה ועכשיו גם הקורונה הצטרפה והעסקים נסגרים אחד אחרי השני. "יש ירידה של איזה 30% בעבודה לפחות", מספר לנו אמיר בקשי, מעצב שיער והבעלים של מספרה ותיקה ברחוב. "אנשים חוששים, הקהל המבוגר פחות מגיע ומעבר לזה סגרו פה בשביל עבודות הרכבת הקלה - וזה גם משפיע". מצב החנויות ברחוב קשה מאוד, הוא מעיד, "כמעט לאורך כל הרחוב אפשר לראות חנות פתוחה חנות לא, כמעט 50% מהחנויות סביבי נסגרו, גם בגלל הקורונה וגם בגלל הרכבת הקלה. אנשים שיש להם הוצאות גדולות לא עמדו במשבר הזה".

גם אלי פנחסוב, ממסעדת פיצה נאפולי ברחוב מרגיש את הירידה. "מספר הלקוחות חזר עכשיו בקיץ להיות 70-80% ממה שהיה קודם וכרגע יש לקוחות. אבל המון עסקים כבר נסגרו במשבר הזה, בסביבות 30% מהעסקים ברחוב כבר נסגרו. זה לא עושה טוב לראות את כל העסקים האלו עם השלטים להשכרה".

בקשי עצמו לא חושש מסגירת המספרה, אך ההשפעות של הקורונה ניכרות גם בעסק שלו: "אני לא מפחד כי יש לי מוניטין של הרבה שנים, אני פשוט לצערי מעסיק פחות עובדים. זה משפיע על משבר האבטלה. עבודה יש, אבל במקום להעסיק 10 עובדים אני מעסיק 5 עובדים. לא החזרתי את כולם מהחל"ת". למספרות יש בעיות ייחודיות להן, ובקשי חש אותן על בשרו: "אירועים כמעט ואין, תסרוקות לכלה וכאלה כבר אין, מצרך נדיר מאוד שכבר לא קיים היום. זה היה משהו כמו 20%-30% מההכנסות שלי.

"בנוסף, הקהל המבוגר שלנו, שאנחנו מאוד מתגעגעים אליו, כבר לא מגיע כי הוא פוחד. הוא מבקש שאנחנו נפתח בשעות מאוד מוקדמות את העסק, לפני שכל הקהל מגיע, או מאוחר בערב, ואנחנו לא יכולים לעבוד מסביב לשעון 24 שעות, אז פשוט נורא כואב לנו, כי אלו לקוחות שמלוות אותנו כבר עשרות שנים אחורה". בתוך כל זה, בקשי טוען שהוא לא מרגיש שום התחשבות מצד העירייה או בעלי הנכסים. "לא מתחשבים בבעלי החנויות, לא מורידים לנו מחירים", מספר אמיר. "גם בחודשיים שהיינו סגורים היינו צריכים לשלם שכירות, הארנונה, שעיריית חולון הבטיחה שלא נצטרך לשלם עבור החודשיים האלה, בסוף כן חייבו אותנו לשלם, ומי שלא שילם - כבר הגיעה הוצאה לפועל".

מעיריית חולון נמסר בתגובה לטענות, "בעירייה מודעים למצבם של בעלי עסקים רבים בעיר (ובמדינה), שנקלעו למצוקות כלכליות בעקבות מגבלות הקורונה ולכן היא פעלה במגוון דרכים לסייע להם כבר מתחילת המשבר בחודש מרץ ככל שהתאפשר לה במסגרת החוק. בין היתר, דחתה העירייה במספר חודשים תשלומי ארנונה, אגרות ודמי זיכיון, העלתה קמפיין נרחב לעידוד תושבי העיר לרכוש את מוצריהם רק בחולון, סבסדה את הפטור מארנונה לשלושה חודשים בעשרות מיליוני שקלים ועוד".

הדר הכרמל היא מהוותיקות שבשכונות חיפה, שהיוותה לאורך שנים מרכז מסחרי תוסס. עכשיו עצוב לשוטט ברחובותיה המרכזיים וביניהם רחוב הרצל. לאחר יותר מחצי שנה של משבר כלכלי, השכונה היא בית לכמה עסקים שנאבקים בשיניים ולכמה כאלו שכבר הרימו ידיים. המון קונים מסתובב ברחוב כבר לא ניתן למצוא שם, אבל שלטי להשכרה יש דווקא הרבה.

"כמעט כל החנויות למכירה או להשכרה", מספר אדיר, מנהל סניף "דודא לפיצה" ברחוב הרצל. "זה לא מה שהיה כאן קודם. רק לידי ארבעה-חמישה עסקים סגרו ואני מעריך שזה בגלל הקורונה. יש ירידה של 50-60% בלקוחות. עד היום הצלחנו לשרוד ממש בשיניים", מוסיף אדיר, "עכשיו עם הסגר בכלל הולך להיות יותר גרוע. הגל הראשון היה על הפנים, לאט לאט התאוששות קצת, אנשים התחילו לצאת. הסגר עכשיו הולך להיות קטלני לאזור שלנו. אתה הולך ברחוב וזה מראה עצוב, תקופה קשה מאוד".

לפחות 20% מהעסקים נסגרו לגמרי באזור הדר, מתארת עו"ד יעל בן דוד רכזת בקבוצת "שולמן" ובעלת משרד עורכי דין בחיפה, יחד עם עו"ד נעמה אלוס. "הלקוחות שלי באפיסת כוחות כלכלית, בשנה שעברה הם היו בתנופה וכעת במצב של חוסר יכולת לשלם ארנונה. עסקים בתחום התיירות נפגעו מאוד באזור הדר", היא אומרת, "תיירות פנים לא יכולה להחזיק את המלונות בחיפה בניגוד לאילת או תל אביב אולי. העירייה חייבת מצדה לנסות לסייע ולהקפיא את הארנונה באזור הדר בחיפה, העסקים קורסים". יעל, בעלת מספר עסקים בשכונת הדר כבר סגרה אחד מהם. "היה לי חדר אירועים עם קריוקי", היא מספרת, "זרם הלקוחות ירד משמעותית כאן ונאלצתי לסגור אותו. חדר הבריחה שלי פתוח בינתיים ונשאר לי רק לקוות שהצליח להמשיך להחזיק אותו. זה לא מובן מאליו".

"כרגע אנחנו מסתדרים בסדר", מוסיף אילן פרון, בעל מסעדת תלפיות בשוק תלפיות באזור הדר, "למזלי המסעדה שלי עובדת עם קהל לקוחות קבוע שבא ונהנה ולא נסמך על עוברים ושבים. אבל הסגר הזה הוא מכה קשה". כשאני שואל את פרון אם ישרוד את הסגר של חגי תשרי הוא אומר: "דבר איתי אחרי הסגר ונראה, אי אפשר לדעת. לדעתי הוא ימשיך הרבה יותר משלושה שבועות כשתחלואת השפעת תצטרף לקורונה ותפחיד את המערכת ואת בתי החולים. ספגתי כבר הפסדים שמגיעים ל-80 ו-90 אלף שקלים ואני מסעדה קטנה". "עסקים פה כל הזמן ממציאים עצמם מחדש לשרוד", הוא הוסיף, "אבל לא יודע מה יהיה אחרי הסגר הזה. הרבה מסעדנים פה בנו על החגים לכסות קצת את הנזקים שספגנו ולהיערך לחורף. זה כבר לא יקרה".

רחוב בלפור בבת ים ידע ימים יפים יותר. עוד לפני שהגיעה הקורונה התמודדו בעלי העסקים עם עבודות הרכבת הקלה, שאמורה אמנם לחבר את כל גוש דן ולשפר את מצב העסקים, אך בינתיים מנתקת את העסקים מהלקוחות שלהם. הקורונה כבר מוטטה את הרחוב סופית. "כבר במרץ המגפה פגעה בנו מאוד קשה, ממצב שהיינו מוכרים 200 פיתות ירדנו ל-20 פיתות ביום", מספר בצער תומר זיגי בן ה-28, הבעלים של "פלאפל נועם", "אחרי שנכנסנו לסגר היינו סגורים בערך חודש וחצי, וזרקנו סחורות באלפי שקלים. אחרי שפתחו את הסגר והתחילו להפעיל את העסקים מחדש חזרנו ל-150 פיתות ביום בערך, ועכשיו בתקופה האחרונה שוב 70-80 פיתות ביום.

"המון חנויות לידי נסגרו ועכשיו הן להשכרה", מתאר זיגי את רחוב שהפך שומם. "יש מולי שתי חנויות סגורות, משמאלי עוד שלוש, מהצד השני יש מספרה שעבדה חזק עכשיו יש שם כבר שלט למסירה. ברדיוס שלי אני מאמין ש-40% נסגרו כבר ויש עוד 10%-15% שבדרך להיסגר. וגם בחנויות שפתוחות, הבעלים יושבים יותר בחוץ מאשר בפנים, אם פעם היו סוגרים ב-21:00 בערב היום סוגרים בשש, שבע. כל הרחוב כבר נהיה ממש כמו רחוב רפאים. הרבה שעות מתות, שאין הרבה תנועה". וזו עיקר הבעיה - אנשים פשוט לא עוברים ככה סתם ברחוב. "פעם הייתי מוכר 200 פיתות, מתוכן 100-120 פיתות היו ללקוחות קבועים ועוד 100 לקוחות שעוברים וקונים 'על הדרך'. היום הגעתי למצב שרק הלקוחות הקבועים שלי מנסים עוד איכשהו להגיע, להחזיק אותי בחיים מה שנקרא".

ומה המצב שלו? "אני קרוב לשם (לסגירה, נ"ר), אני בתהליכים", אומר זיגי בייאוש. "עוד מעט נגמר לי החוזה ואני לא יודע אם אני אחדש אותו, אני אגיד לך את האמת. אני משלם משכנתה, יש לי ילדים להאכיל, יש לי ילדה ובעזרת השם ילד בדרך". לא רק המחסור בקונים מייצר לזיגי בעיות, גם המצב שבו הם מגיעים אליו שונה ממה שהיה בעבר. "נגיד אני מוכר מנה ב-9 שקלים", מספר זיגי. "אם פעם בן אדם היה משלם את וזה היה סבבה, היום אנשים נכנסים ואומרים יש לי 7.70 יש לי 6.5. זה נהיה כבר אבסורד שאפילו 9 שקלים אנשים אומרים שחסר להם. אני מבין את המצב שלהם, אני לא יכול לראות בן אדם רעב ולהגיד לו לא. צריך לשמור על אנושיות, במיוחד בתקופה כזו".

ולמי הטענות? "אני חושב שהעירייה צריכה להתחשב יותר במצב של העסקים, להוריד קצת ארנונה, מיסים. אתה הופך מחי לשורד, זה פשוט אבסורד. כל הפקחים עוברים, מחפשים אותך, למצוא אותך בלי מסכה, לתת לך עוד קנס עוד זה, זה לא הגיוני. אם אתה לא בא לעזור לפחות אל תבוא לתת דוחות, תבואו לקראתנו אנחנו בסך הכול תושבים".

מעירית בת ים נמסר בתגובה לטענות: "העירייה עושה רבות למען העסקים בתקופה זו תוך מתן התחשבות גדול - אם זה בהסברה ושיווק וסיוע במרחב הציבורי והתרחבות לנוחות הסועדים באוויר הפתוח. לקראת הסגר הנוסף, עושה הנהלת העירייה מאמצים רבים בפנייתה לממשלה לאפשר לכל העסקים (גם מכבסות, מוצרי חשמל וכו׳) לעשות משלוחים ובכך לסייע להם בתקופה קשה זו".

ברחוב קינג ג'ורג' בירושלים אי אפשר שלא לראות את השפעות הקורונה, המגפה הכלכלית פגעה בכל החנויות במרכז העיר. וברחוב המרכזי כמעט כל חנות שנייה נסגרה. היעלמותם הכמעט מוחלטת של התיירים, האיום התמידי על סגר בעיר והקרבה למעוזי קורונה, כל אלו פצעו את חיי המסחר ברחוב ושלטי ההשכרה שתלויים על חלונות הראווה הם כמו סמל למה שהיה עד לא מזמן אחד הרחובות השוקקים והסואנים ביותר בבירה. 

"יש אווירה של דיכאון, לאנשים אין חשק לקנות", מספר לנו אבי בדיחי בן ה-65, בעליו של "פלאפל מעוז". "אני לא יכול לתת לאנשים להיכנס פנימה ואני לא יודע מה יהיה בחורף, אנשים לא נכנסים, לא שום דבר, מפחיד באמת מפחיד". בדיחי מספר שבחודשים יוני ויולי הייתי ירידה חדה במכירות, והוא הגיע ל- 40%-50% מהמכירות הרגילות שלו בעונה הזו. באוגוסט חשו הקלה מסוימת כשהמכירות עלו ל-70% אבל בספטמבר, עם האיום החוזר לסגר והעלייה האסטרונומית בתחלואה המכירות ירדו שוב למספרים של יוני.

"לפני הקורונה היו לי 700-800 מכירות, אתמול היו לי 290 - המצב קשה", הוא אומר. "המקום שלי הכי ותיק פה באזור, כבר 52 שנה המקום שלי קיים, מאז האינתיפאדה לא היה דבר כזה. אני לא אתן שהמקום שלי ייסגר, אני איך אומרים, בכוח. יש לי את העובדים שלי. אם הייתי יותר צעיר אז הייתי מפטר את העובדים שלי והייתי עובד פה. אבל אני לא יכול בלי העובדים והשארתי אותם. 

"מבן יהודה עד פינתי נשארו רק שלוש חנויות פתוחות", מתאר בדיחי את המצב במאות המטרים שסובבים אותו. "כל השאר בקינג ג'ורג' לידי סגור, חוץ מקסטרו שזה מקום גדול. לידי, מימיני ומשמאלי ועוד קדימה - סגור וסגור וסגור".

גם מאיר, בעל בית מאפה "יהודה" ברחוב מרגיש את המשבר על בשרו, "40% מהעסקים כאן נסגרו, גם עסקים חדשים וגם עסקים ישנים מתקשים להתמודד עם המצב שנוצר. יש רגעים שפתאום אתה מרגיש שיש עליה בלקוחות ואז המספרים שוב יורדים. כשיוצאים לרחוב רואים שיש מעט אנשים". מבחינת מאיר, רחוב המלך ג'ורג' נפגע בשלושה אופנים. "התיירים הם בערך 30% מהלקוחות פה, בלעדיהם קשה יותר להחזיר את העסקים", הוא אומר, "יש הזנחה של העירייה, השוק מלא באנשים כי העירייה משקיעה שם בתשתיות ופה לא. זה שנים של הזנחה. ואם הקורונה לא מספיקה אז תכף מתחילים כאן עבודות על הרכבת והעבודה תרד ב-90% וכולם פה יסגרו. אבל אני מאמין שאסתדר, אמונה זה הכי חשוב".

רחוב העצמאות בקריית אתא אמור להיות שוקק חיים, ודאי שלפני חגי תשרי. מעצבי שיער, חנויות בגדים, מתנות לחג – הכול יש שם, אך בצל האיום לסגר בעלי העסקים ברחוב המרכזי לא חשים כלל באווירת החג. 

"תראי, הכול התחיל בחודש מרץ כשהתחילו הבעיות עם הקורונה", מספר אלון פרץ, הבעלים של חנות "אספרסו ליין מכונות וקפה". "עד חודש מרץ עבדנו יפה ופתאום הכול נעצר, הכול נעמד. בהתחלה סירבו לתת לנו הלוואות בערבות המדינה, אחרי שהגענו עד למנהלים עם בקשות חוזרות ונשנות הסכימו באיזושהי דרך לתת לנו חלק מההלוואה שרצינו, וזה עוד מחזיק אותנו איכשהו באוויר". 

פרץ טוען שאי אפשר להיות מבולבלים בנוגע לסיבה: "כל פעם שמדברים על סגר העבודה נופלת ב'בום', כל פעם אותו דבר, זה לא אמיתי. ברגע שמתחילים בתקשורת לדבר על סגר אין עבודה. הייתה תקופה בחודש יוני שהכול פה התחיל להתאושש, אבל בחודש וחצי האחרונים, התחילו לדבר שוב - גל שני, סגר, עוד פעם העבודה ירדה לאפס". אז כמה מפסידים בתקופה כזו? "אנשים לא מסתובבים, אם ביום רגיל נכנסים 30 אנשים, בשבוע האחרון למשל נכנסו לי 2-3 אנשים ביום. אני מדבר איתך על קופות של 50-100 שקל ביום. זה נגיד ירידה של 60% במחזור, למרות שאנחנו העסק היחיד שמספק קפה בקריית אתא. יש לי עוד עסק ממול, של אביזרי רכב, שם מדובר על ירידה של כמעט 80%". 

פרץ יודע שהוא לא החנות היחידה שחווה את הקשיים ברחוב. "האמת שיש איזה שני ספרים שבאמת סגרו, יש חנות של בגדים שסגרה ויש חנות של מעצבת שמלות שגם סגרה. אנחנו בעלי העסקים מדברים בינינו, לכולם ממש קשה", הוא מספר. "כל חנות שנייה ברחוב להשכרה", מתאר לנו גם עובד באחת המסעדות ברחוב את המצב, "זה לא היה ככה קודם, זה היה רחוב הומה. עבודה תמיד יש, אבל עצוב לראות את מה שקרה לרחוב. הוא לא חזר לעצמו מהסגר הקודם וכבר יש עוד סגר, אני מאמין שחלק מהעסקים כבר לא יפתחו שוב".

ולמרות כל הקשיים, לפרץ בעל חנות הקפה אין טענות כלפי המדינה: "האמת אני יכול להגיד לך שהמדינה יחסית כן עזרה, באמת, אני לא תומך של הממשלה הזאת אבל זו לא שיחה על זה. לא ביקשתי מענקים, לא כלום, והפקידו לנו כסף בבנק, לי ולשני השותפים שלי, בלי הרבה בירוקרטיה בלי הרבה טופסיאדה וכל זה. אמנם לא משכורת שאני רגיל למשוך אבל זה נתן לנו עזרה, להכניס אוכל הביתה". לקראת הסגר הבא, הוא כבר מודאג קצת יותר, "עכשיו אין מענקים ואין עבודה, אני עם אותם מחזורים כמו במרץ רק בלי המענקים. אנחנו מנסים לשרוד, עוד חודש ועוד חודש ועוד בור ועוד בור, בסוף לא נצליח להחזיק מעמד".

עשרות שנים לאחר שהוקם במרכז באר שבע, המרכז המסחרי "רסקו" נראה יותר כמו עיר רפאים מאשר כמו מרכז עסקים תוסס. הקרבה לקריית הממשלה, מבני ציבור רבים אחרים ותנופת בניית מגדלי המגורים באזור בשנים האחרונות, לא הצליחה להציל את העסקים נוכח משבר הקורונה.

"שישה מתוך 15 עסקים סגרו בשנה האחרונה להערכתי", אומרת ל-N12 ברוריה כהן, בעלת "המספרה של ברוריה" שבמרכז, "נפח העבודה ירד ביותר מ-50%. מי שמכיר את המרכז מלפני עשרות שנים הוא היה מרשים, העירייה הזניחה אותו והקורונה נתנה לו מכת מוות". "הפסאז' פשוט נראה עצוב", היא מתארת, "לא עשו כלום למשוך לכאן לקוחות ולשפר את הנראות של המקום. אני לא באמת עברתי את הסגר הראשון, אני אסגור בסגר השני ולא יודעת מה יהיה איתי. זה הדבר היחיד שאני עושה כבר שנים, זה מה שאני יודעת לעשות. בכל מקום אחר השכירות רק תהיה יקרה יותר אז אין למה לעבור. אם לא יעשו משהו להציל את העסקים לא יודעת אם נעבור את זה".

מסעדת סבא ג'בטו מוכרת לבאר-שבעים רבים. כבר 17 שנה היא מוכרת ג'בטות ובשרים שמיושנים בלב המרכז. "האנשים בכנסת חושבים שאין רעבים", אומר בעל המסעדה אילן זיגדון, "חושבים שאנחנו עובדים עליהם, שהכל חרטא". לפני כמה שבועות כשהסתובב זיגדון במרכז ושוחח איתנו הוא נזכר בכל העסקים שסגרו. "היה כאן משרד תיירות", הוא תיאר, "מסעדה מצליחה, חנות שפשטה את הרגל. בית קפה של חבר שלי פשט את הרגל, חזרו לו כל הצ'קים והוא היה חייב לסגור. עוד בית קפה אחר שהיה פה ארבע-חמש שנים נסגר לאחרונה".

מסעדה נוספת במקום היא האנוי הסינית של הדר מויאל ובעלה, עם שני ילדים קטנים ומשפחה שמתפרנסת רק מזה, הרבה מוטל על הצלחת העסק. "הלקוחות לא חזרו ושום דבר לא דומה למה שהיה", מתארת מויאל, "כל המסעדה הפכה להיות רק טייק אווי ומשלוחים, פחות יושבים במסעדה. צריך להשתנות כל הזמן, פתאום אני צריכה לשכור יותר שליחים כי הכל משלוחים. בינתיים מסביב עסקים נסגרו".

"אני לא יודעת אם נעבור את זה", אומרת מויאל בכאב על הסגר הנוכחי, "אין לנו הכנסה פרט למסעדה ואנחנו לא ישנים בלילות. קיווינו שקריית הממשלה שפה ומשרדים רבים אחרים יצילו את המצב, אבל אנשים עובדים מהבית. העסקים נחנקים כאן, כנראה לא נשרוד את זה".

עיריית באר שבע מסרה בתגובה לטענות חלק מבעלי העסקים: "ראשית, מרכז רסקו הוא בבעלות פרטית. עם התפרצות נגיף הקורונה בישראל, היתה עיריית באר שבע הראשונה בארץ שנקטה בשורה של צעדים להקל על בעלי העסקים, שכללה בין השאר דחיה בקבלת תשלומי ארנונה, אגרות שילוט ותשלומים נוספים אחרים בהם מחויבים בעלי עסקים"

רק עכשיו כשאנחנו נכנסים לסגר הבא, אפשר להתחיל להבין מה היתה ההשפעה הקשה של הסגר הקודם על העסקים בישראל. בפרויקט "מדינה להשכרה" הבאנו רק טעימה מהרחובות המרכזיים שנפגעו מהמשבר, אבל יש עוד הרבה מאוד כאלה, בעוד הרבה מאוד ערים. "מה שראינו בגל הראשון זו תופעה מטרידה של סגירת חנויות ברחובות הראשיים", מסבירה לנו תהילה ינאי, מנכ"לית משותפת ב-BDI. "כמעט כל סוגי החנויות והעיסוקים נפגעו – אופנה, אביזרים, כלי בית, כל מה שיש". ינאי מעריכה שבעקבות הקורונה בלבד נסגרו כ-5% מהעסקים בישראל - שהם עשרות אלפים.

"היה גל סגירות ראשון מיד אחרי הסגר – כשחנויות שנסגרו פשוט לא נפתחו יותר, הגל השני היה במהלך החודשים האחרונים – עוד עסק ועוד עסק. אנשים קיוו לתת עוד צ'אנס לעסק שנפתח והבינו שאין מספיק תנועה והתחילו להיסגר באופן עקבי אחד אחרי השני".

אבל לא רק הרחובות הראשיים המוצגים בפרויקט כאן נפגעו. "כיום, טרום סגר שני, גם בתי עסק קטנים ושכונתיים מתחילים להיפגע. בתי קפה, חנויות אופנה קטנות וכן הלאה. בכל שכונה ושכונה יש לפחות עסק אחד שנסגר. מדובר ממילא בעסקים שחיים על תושבי השכונה – שפשוט הפסיקו להגיע. הירידה בצריכה הפרטית מחלחלת לכולם".

נתוני רשות המיסים ממחישים את הנזק הכבד - בחודשים מאי-יוני 15% מהעסקים בישראל סבלו מירידה של 80% ויותר במחזור, כלומר מקריסה של ממש. העסקים הקטנים, בעלי מחזור של עד 300,000 ש"ח היו הנפגעים במידה הגבוהה ביותר, עם 20% מתוכם שמחזורם נחתך ב-80% ויותר. בפילוח של העסקים לפי ותק, החדשים נפגעו הכי הרבה כש-20% מהעסקים עם ותק של עד שלוש שנים נפגעו במחזור ב-80% ויותר.

סגר החגים, שלא בדיוק ברור מתי יסתיים רק יהווה מכת מוות לעוד ועוד עסקים. "העסקים צפויים לפגיעה לא מבוטלת בהכנסות שלהם", מוסיפה ינאי, "השאלה הגדולה מאוד היא כמובן עד כמה הציבור יכבד את הסגר – אבל כרגע, אם הכל יתנהל לפי ההנחיות, אין ספק שכל תחומי העיסוק שהוגדרו במתווה כנסגרים הולכים לחטוף מכה נוספת. תהיה סגירה של עסקים נוספים. העתיד לא נראה ורוד".