אנחנו עדיין
נשארים בארץ

איך מגיעים?

מצומת קצרין, ברמת הגולן, נוסעים צפונה על כביש 87 ובצומת המפלים נכנסים מזרחה לשביל לא מסומן. בעלי רכבים פרטיים ישאירו את הרכב בצומת וימשיכו עם השביל עד הנחל, בעלי ג'יפים ימשיכו בנסיעה.

מה להביא?

בגד ים ונעליים נוחות או סנדלים למים. כובע, קרם הגנה והרבה מים, בעיקר לצועדים האמיצים.

תארו לעצמכם בריכה עגולה מרופדת אבני בזלת ומוקפת מצוק, מפל גולש לאורך קיר אבן, צמחייה סבוכה שמוסיפה ירוק וכתמי צבע וסביב היופי הזה שקט ושלווה, הייתם באים? ברור שכן. לא רבים מכירים את מפל האירוסים והבריכה שלמרגלותיו, חלק מנחל זוויתן עליון, שכן הוא זורם בלב שטח אש ברמת הגולן והאזור נגיש רק בסופי שבוע ובחגים. ואם לא די בכך, הוא גם מרוחק מהכביש כשני קילומטרים, מהמורתיים בקיץ ובוציים בחורף, הנגישים רק לרכבי שטח או להולכי רגל. המפל שגובהו 25 מטרים תלוי במשקעים ובקיץ לרוב כבר לא זורם, אבל מי הבריכה נשארים נקיים וצלולים ואפשר ליהנות מהם פעמיים. האחת בתצפית נהדרת מדרום שלצידה גם אזור חניה והשנייה בטבילה שמצריכה ירידה תלולה בשביל מהמצוק הצפוני.

שימו לב לרדת בזהירות, זה אמנם נראה קשוח, אבל לגמרי אפשרי, 10 דקות למטה, 15-20 בחזרה, ובתמורה תזכו לשכשוך מרענן מחייה נפש. ואם שאלתם את עצמכם מניין השם, ודאי ניחשתם שזה קשור לפרח האירוס ואכן בכניסה לשביל הגישה, סמוך לצומת המפלים, פורח מדי שנה בסוף החורף ובראשית האביב אירוס הגולן במקבץ צנוע אבל מהפנט.

איך מגיעים?

שימו בווייז "אתר ראש הנקרה". נמצא צפונית לנהריה, ליד הגבול עם לבנון. 

מה להביא?
את כל המשפחה

בשפיץ הצפון מערבי של ישראל, על גבול לבנון, גולש מרכס סולם אל הים סלע 'הפיל' ומי שעומד ממרחק, יכול לראות בדמיונו את הרגל הראש והאוזן הגדולה התלויה עליו. זהו סלע קירטון לבן ורך, שבמגע עם מים ורוח במשך אלפי שנים, נשחק והתבלה, ונוצרו בו כוכים קטנים, נקרות בסלע בשלל תצורות שונות ומרהיבות. התופעה הייחודית, היא מפלאי הטבע היפים שיש ומעניקה חוויה מרגשת של טבע מלא בעצמה וביופי.

מסלול הטיול בראש הנקרה מתחיל מראש הסלע, והכניסה היא מגשר עליון חדש ונגיש שמספק 'חלון אל הים התיכון' ותצפית מהממת דרומה אל קו החוף הציורי. אחר כך גולשים אל הנקרות ברכבל קצר אבל הכי תלול בארץ ונכנסים כמו בפתח מערה גדולה אל הנקרות. מכאן מתחיל מסע בתוך עולם מופלא של צורות וצבעים עם יופי שמיימי. הים פורץ מהנקרות בגווני כחול וטורקיז, הצורות האמורפיות שלהן מרתקות, גלים מתנפצים בתוכן לרסיסים ובחלקן אף אפשר להגיע כמעט עד קו המים. בקיץ הים רגוע יותר אך פה ושם יש סערות שפורצות את הנקרות, ובחורף מדובר בחוויה סוערת שכן גלי הים הגבוהים שוטפים את האזור אך כשנשקפת סכנה לא מאפשרים כניסה לנקרות. בתום המסלול המעגלי אפשר לצאת דרומה אל החוף, לשכור אופניים או קלאב קאר לטיול כיפי. אפשר לשוט בסירה ולהגיע אל תוך הנקרות וחגים וחופשות יהיו גם טיולי עששיות בערב. ביציאה נמצאת מסעדת השף 'הצוק' שחולשת ממרום הצוק אל הנוף וחלונותיה נפערים אליו ומרחיבים את הלב.

איך מגיעים?

שימו בווייז "עכו העתיקה"

מה להביא?

הרבה זמן פנוי

בערים עתיקות ברחבי העולם, הבינו שאת הפוטנציאל הגלום והיופי החבוי בין הקירות אפשר למנף לצורכי תיירות, ומאזורים נטושים ומוזנחים, הן הפכו לאבן שואבת ולאתרי תיירות שוקקים. העיר העתיקה בעכו היא דוגמא לשינוי מבורך שכזה, ומחורבותיה קמה כמו יפהפייה נרדמת, נסיכה קלאסית. אבל בעכו התרחש נס נוסף. מלבד יופייה הנשקף מקירות המבנים העותמאנים, מהחלונות המקושתים ומהערבסקות גילו בחפירות עיר מתחת עיר, שרידי עכו הצלבנית שנותרו טמונים עמוק באדמה והוסתרו מן העין למעלה מ-700 שנה. הגילוי שהסעיר את העולם, זיכה אותה בתואר הנכסף של אונסקו 'אתר מורשת עולמי' ובצדק.

טיול בעיר העתיקה של עכו הוא כמו ביקור בתוך סיפור אגדה, הסמטאות של מעלה ומטה, החללים המפוארים עם עמודי הענק, אולמות האבירים רחבי הידיים, הקפלות, השווקים, החמאם העתיק והמודרני ואפילו מנהרות מילוט, כל אלה מעניקים למבקר בה חוויה נדירה משרידים של עולם שנעלם ואיננו. עכו העתיקה של המילניום הנוכחי היא פנינה שעברה העשיר מחבר היסטוריה וארכיאולוגיה עם האנשים שחיים בה היום ועושים אוכל טוב, תרבות, אמנות ומלונאות ויחד יוצרים יעד תיירותי נחשק שקשה להתחרות בו. תבואו.

איך מגיעים?

המקום נמצא בעמק המעיינות באזור בית שאן. שימו בווייז "פארק המעיינות" מהכניסה אפשר לצעוד רגלית (15-20 דקות) או להעמיס אופניים מהבית. לאחרונה הוחזרו השאטלים של הפארק, אבל בשירות אישי. מזמינים מראש שעת יציאה ושעת חזרה (אפשר גם מנקודה אחרת)  במחיר 20 שח לאדם.

מה להביא?

ציוד פיקניק ובעיקר שקיות אשפה

מעיינות הם משוש נפשו של כל מטייל, ועין שוקק הוא מהיפים שיש. מי המעיין פורצים מהאדמה ונקווים אל בריכה עגולה וצלולה, ובקיץ כשמסביב צהוב, יבש וחרב, הוא מדמה נווה מדבר מלא חיים לאדם ולחי. המעיין אשר בעמק המעיינות, הוא היום חלק מפארק המעיינות שהוקם לפני כמה שנים, ובעקבות כך נחסמה אליו הגישה לכלי רכב. (ראו 'איך מגיעים'). באותה הזדמנות טופלו שולי הבריכה ושוקמו, וגם אם יש על כך ויכוח בין חובבי הטבע, הרי שהכניסה למעיין נוחה והאזור נקי ונעים יותר.

יופייה של הבריכה טמון בשקיפות ובצלילות של המים, ובקרירותם המרעננת. הטמפרטורה שלהם אחידה כל השנה ועומדת על 25 מעלות - תענוג אמתי. מלבד זאת הבריכה די גדולה ומגיעה בשיא עומקה לכמטר וחצי. במימיה משכשכים לא מעט דגים ומסביב צמחיית אופיינית וכמה עצי צל. לצד המעיין נותרו שרידים של בריכת אגירה, סכר, אמת מים וטחנת קמח ששימשו את תושבי האזור כבר לפני כמעט אלפים שנה, וזו עדות לכך שמדובר במעיין שמעניק חיים אלפי שנים. כחלק מתהליך הפיתוח של הפארק, הוסיפו במוצא הבריכה אל נחל שוקק, את 'השביל הרטוב' מסלול הליכה קצר במים, שחולף בתוך סבך צומח ומסתיים בבריכה נוספת ופחות מוכרת - בריכת הטחנה. זהו מסלול כיפי לכל המשפחה וגובה המים לא עובר את הקרסוליים. בילוי בעין שוקק ובסביבתו, הוא חוויה פסטורלית, מרגיעה וצוננת, גם בחורף.

איך מגיעים?

נוסעים לשפלת יהודה באזור ירושלים בוחרים את היקב מתוך המבחר ומנווטים

מה להביא?

מחצלת וכוסות ליין. אחרי שתטעמו, תוכלו לבחור את היין שלכם וליהנות ממנו בטבע הפראי שמקיף את האזור.

מדינות רבות בעולם מתהדרות בדרכי יין משובחות שהפכו חלק מתרבות יין מקומית מסורתית, ואצלנו, ארץ קטנה עם שפם, נמצאת דרך היין העתיקה בעולם. תעשיית היין בארץ ישראל עשתה את צעדיה הראשונים לפני אלפי שנים, ובמרחב נמצאו אינספור גתות שמעידות על תעשייה משגשגת. לפני כשני עשורים, קמה לתחייה דרך היין באזור שפלת יהודה, בואך ירושלים, הומאז' להיסטוריה ולארכיאולוגיה המקומית העשירה במתקני יין. היא התפתחה בהדרגה והצמיחה עשרות יקבים קטנים וגדולים, שהתבססו מצד אחד על מסורת ארוכת שנים, טרואר משובח ואקלים נוח, והוסיפו ידע חקלאי מתקדם והמון אהבה ותשוקה ליין.

לאחרונה הושלם  במועצה האזורית מטה יהודה מהלך היסטורי פורץ דרך, וחבל הארץ הוכר כאזור יין הראשון והיחיד בישראל. המשמעות היא שיינות אשר מיוצרים באזור, ושלפחות 85% מהענבים גודלו בתחומיו יוכלו מעתה להתהדר בשם כינויי המקור (Appellation of Origin) שאושרו ובהם אזור "יהודה" אשר מחולק לשני תתי אזורים "הרי יהודה" ו"מורדות יהודה". כינוי המקור אשר מוגדר בחוק, הוא למעשה השם הגיאוגרפי של ארץ או אזור אשר מעיד על מקורו ותכונותיו כתוצר הסביבה הגיאוגרפית ומאז ההכרה בתפוזי JAFFA בשנת 1968 לא נרשמו כינויי מקור בישראל. הכרה רשמית שכזו, תורמת לפיתוח כלכלי ותיירותי שיכול למשוך לאזור חובבי יין מכל העולם.

בשפלת יהודה פועלים היום למעלה מ-40 יקבים, באזור עשיר בכרמים, ולעתים קל לטעות ולחשוב שזו טוסקנה, קליפורניה או דרום צרפת. טיול בדרך היין משמח לבב אנוש חובב טבע ויין, והמפגש עם היקבים שלכל אחד אופי וסיפור מיוחד, מרגש. היקבים מציעים סיורים, טעימות והדרכות. חלקם חוו הצלחה עולמית וזכו בפרסים בתחרויות נחשבות, יש מהם באווירה ביתית, יש יקב אורגני, יקב במערה ובעיקר שפע של טעמים וניחוחות.

איך מגיעים?

נוסעים לירושלים או שימו בווייז "עין כרם"

מה להביא?

נעלי הליכה נוחות וצעיף לביקור בכנסיות.

טיול באירופה מעורר בי קנאה בכפרים הקטנים המשבצים את הדרכים המתפתלות, וממלאים אותן בחן. בתי האבן שנראים עתיקים, אדניות הגרניום הנשפכות מהמרפסות, כלונסאות העץ, גגות עם חזזיות וגינות זעירות מתוקות ממלאות לי את הלב. וגם האנשים, החנויות הקטנות, בתי הקפה והמרזח מציפים בעונג. ואצלנו? מסתבר שיש מקום אחד שאפשר להגדירו ככפר לכל דבר - עין כרם. הכפר הציורי הוא מחוז חפצם של תיירים וטיילנים רבים, ויש בו תחושה שהזמן עצר מלכת. הכפר שמר על אופיו הפרובינציאלי, בתי האבן העתיקים הם מסמליו הבולטים, לחלקם כיפות חביתיות ותקרות גבוהות, ברחובות הצרים אפשר להציץ לחצרות הפורחות ויש בו אווירה מפעימה. עין כרם נחשב גם למקום מקודש בנצרות וצליינים גודשים אותו בעקבות סיפורי הברית החדשה. המעיין שבלב הכפר פועם והומה אדם, מהמנזרים והכנסיות עולה קול פעמונים כמו במיטב בירות אירופה, ובין לבין שלובים בתי קפה ומסעדות, חנויות בוטיקיות, שפע גלריות וסדנאות של אמנים ובעלי מלאכה. עין כרם שומר על צביונו ככפר אותנטי פסטורלי ועם זאת האוכלוסייה בו מתחלפת ודור חדש מתיישב בו בשנים האחרונות, מכניס משב רענן של אמנות, מוזיקה וקהילתיות, ואלה משתלבים נהדר עם הסיפורים המקומיים, האנשים המיוחדים וההיסטוריה שנוטפת מהקירות. מפתיע בכל ביקור מחדש.

איך מגיעים?

המנזר נמצא במדבר יהודה. מכביש 1 פונים דרומה לדרך משובשת בעקבות השילוט לנבי מוסא. אחרי כ-13 ק"מ יש פניה ימינה לשביל כחול, ואחרי פחות מחמישה ק"מ פונים שמאלה לשביל אדום.

מה להביא?

כסאות נוחים, ערכת קפה וחברותא

דמיינו מדבר, ערב יורד ושקיעה רומנטית, וברגע אחד מבליחים מתוך החשיכה עשרות נצנוצי נרות במדרון התלול והחשוף. קבלת הפנים הזו של מנזר המרסבא שבטבורו של מדבר יהודה, מתרחשת אמנם רק פעם בשנה בין ה-16-18 בדצמבר, לזכרו של מר סבאס, הנזיר מייסד המקום, אבל זהו אחד המקומות המכשפים שיש בארץ. המנזר, שהוא גם פלא ארכיטקטוני, נבנה על צלע המצוק המערבי הגולש אל נחל קדרון, לפני 1500 שנה, ואנחנו חבורת ג'יפאים הגענו מצדו המזרחי של הנחל ויכולנו לראות את המנזר במלוא הדרו. טיפסנו בשביל הכחול העולה מבקעת הורקניה, אבל הנקודה שבה החלו עליות חדות יותר, הפכה לחניון מאולתר למכוניות פרטיות שצלחו את הדרך עד כה וזרם אנשים עלה רגלית לצפות בקסם. מנזר המרסבא לא נמצא שם במקרה, בתקופה הביזנטית הגיע גל של נזירים מתבודדים אל המדבר, בעקבות ישו, ואלו החלו להקים מנזרים מבודדים במקומות מרוחקים ומאתגרים, ומרסבא נותר מאויש מאז ועד היום. יופיו של המנזר פיוטי להפליא, ובשילוב המיקום הנדיר הפך למקום עלייה לרגל. אפשר לצפות בו כל ימות השנה, הוא תמיד יפה בעיקר בזמן שקיעה שמוסיפה לו חום אטמוספירי, אבל בטקס השנתי זהו מחזה סוריאליסטי שנמשך אל תוך הלילה ונוצר קרנבל שלם. יש אפשרות להגיע אל המנזר אם ממשיכים בשביל הכחול שחוצה את נחל קדרון לצדו המערבי. לחילופין יש דרך רגלית שגולשת מקצה המסלול האדום אל הוואדי ומטפסת מעברו השני על גרם מדרגות ארוך. קחו בחשבון שלא תמיד מתאפשרת כניסה, בעיקר לנשים למנזר. 

איך מגיעים?

נוסעים מירוחם מזרחה על כביש 225, וכאשר הכביש מתחיל במגמת ירידה, יש משמאל שביל עפר שמטפס מעלה לחניה. אפשר לטפס אל ראש ההר או להסתפק במרפסת הסלע הסמוכה.

מה להביא?

בדרך מירוחם תאספו ממאפיית גלו, סלסלת פיקניק מפנקת, וממשה גלנץ תוכלו להשלים כמה בקבוקי בירה בוטיק. לא תצטערו. 

ממרום הר אבנון בגובה 656 מטרים, יש מרפסת סלע שנבראה בדיוק כדי לספק נקודת תצפית מרהיבה, אל נוף מכתש ירוחם שנפער במקום לפני מיליוני שנים. פעם קראו לו המכתש הגדול והר אבנון הוא השער למכתש, וצדיקים יבואו בו כדי להתפעל מיופי גיאולוגי שנפרש למרגלותיו כמו קרקעית של ים עתיק או נוף ירח. אמנם הפרש הגבהים ביניהם עומד על כ-250 בלבד, אבל משפת המצוק יש תצפית נהדרת כמו ממעוף ציפור, שחושפת את פלאיו של אחד ממכתשי הסחיפה היחידים בעולם (שכולם, אגב, נמצאים בישראל), מראה דרמטי, מלא עוצמה שעוצר לרגע את הנשימה.

מכתש ירוחם ניחן ביופי פראי מבית היוצר של הטבע שזרע בו תצורות מרתקות, גבעות חרוטיות, עצים מאובנים, מצוקים מחודדים שמקיפים מסביב ובתווך קשת של גוני חול צבעוני שמסמיקים את פני השטח באודם חיוור. נחל חתירה, היחיד שמנקז את המכתש, העניק לו את השם האלטרנטיבי מכתש חתירה, וגם אותו ניתן לראות מתפתל במעמקים. בשעת זריחה או דמדומים מתרחש קסם שמעצים את אפקט היופי וכל מה שצריך זה לשבת מול הפלא ולהתענג מהאור שמשחק לידיו ומשנה את צבעיו.

איך מגיעים?

נוסעים דרומה ושמים בווייז "הקניון האדום"

מה להביא?

מצלמה טובה!

כשנכנסים לתוואי המסלול של הקניון האדום, קשה שלא להיזכר באחת השמורות המיוחדות של מערב ארצות הברית – בקניון אנטילופ. הערוץ המתפתל, גווני החול המרובים והפיסול שיצר בהם הטבע, מהפנט ומושך את העין שרוצה עוד ועוד. הגיאולוגיה המקומית כמו גם השפעת הרוחות והמים על בליית המסלע, יצרו במשך שנים תצורות מופלאות בקירות הקניון שהפכו לעמודי התווך שלו.

הקניון האדום הוא קטע קצר בתוך נחל שני, אשר חרץ את נתיביו בסלעי הגרניט הקשיחים של הרי אילת, לפני מיליוני שנים, וכך תוך התחתרות בסלע, נוצרו מצדיו קירות אבן חול גבוהים שמתפתלים ומשתרגים עם נתיב הזרימה, אך גם מסמיקים מאודם גווני החול האדמדמים. המופע המרהיב אומנם קצר, רק כ-200 מטרים, אבל הוא מאתגר במידה ולקסם אין תחליף.

לטיול בקניון האדום שתי גרסאות ונתמקד בקצרה המשפחתית והקלילה שאורכה כשעה. שביל מסומן אדום מוביל מהכביש פנימה ובמפגש בוחרים בשביל הירוק עד לחנייה. משם ממשיכים בהליכה בשביל הירוק אל הנחל. בתחילת המסלול אפשר לראות בקירות הנמוכים את תופעת הקונגלומרט – תלכיד נחלים שמורכב מאבנים שונות שהתאחדו לסלע אחד תוך כדי תנועת הסחף בנחל. בהמשך מתחיל מופע הגוונים ששובה את הלב ביופיו, והוא יוצר במעוקים פסים בשלל צבעים, כאילו צוירו ביד אומן. אורכו של הקניון האדום הוא כאמור כ- 200 מטרים בלבד, ויש בו קטעים רחבים וצרים וכן שלושה מפלים יבשים ובהם יתדות ומעקה להקלה על הירידה. כשהנחל נפתח בשנית חוזרים במסלול השחור שמתמזג בחזרה עם הירוק ושב לחנייה.

איך מגיעים? 

חוצים את אילת לכיוון מעבר הגבול עם טאבה עד השילוט לשמורת הטבע חוף אלמוגים אשר נמצאת בצד שמאל או שמים בווייז "שמורת אלמוגים אילת"

מה להביא?

ציוד צלילה או שנירקול. ניתן גם לשכור במקום חבילת שנירקול מלאה שעוברת חיטוי

חובבי צלילה ושנורקלינג מכל העולם, מגיעים למפרץ אילת כדי ליהנות מעולם החי התת ימי של הים האדום. השוניות המופלאות, אשר פזורות בעיקר לאורך החוף הדרומי, הן שוניות האלמוגים היחידות בארץ, והצפוניות בעולם, והן דומות לגני נוי מרהיבים, מתחת למים, עם מגוון מינים מרשים בכל קנה מידה בססגוניות, בכמות וברב גוניות. אחד הריכוזים היפים והגדולים נמצא בשמורת הטבע חוף האלמוגים, אשר קולטת קהל ומאפשרת לכל דיכפין ליהנות מעולם תת ימי נשגב, תוך שמירה והגנה על משאב הטבע היקר מפז. המבקרים במקום יכולים ליהנות מחוף יפה עם שירותים מלאים כגון סככות צל, כיסאות ומיטות חוף, מלתחות וחנות. השונית קרובה לחוף ולכן יש גשר שחולף מעליה ומאפשר לצלול או לשנרקל מעברה המזרחי.

עולם הטבע התת ימי מתבסס על מושבות אלמוגים יפהפיות. האלמוגים הם בעלי חיים ובמפרץ אילת חיים עשרות סוגים בגוונים, תצורות ומרקמים שונים שמקשטים את קרקעית הים. שונית האלמוגים היא בית גידול פופולארי בים, וסביבה ניתן לצפות במאות מיני דגים צבעוניים ויצורים ימיים מרתקים. הצלילה או השנירקול בשמורה הם חוויה שממלאת בשקט, ובתוך הדממה שמחדירה שלוות עולמים נשמע רק קול המיית הנשימה. 

אלמוגים הם ערך טבע מוגן, בין היתר משום שקצב הגידול שלהם איטי מאוד ונע בין כמה מ"מ לכמה ס"מ בשנה. ההבדל נובע מתנאי הסביבה (מליחות, תאורה, אזור גיאוגרפי, זמינות מזון ועוד) וכדי להגן עליהם ועל השונית, יש להימנע מלגעת בהם. בתקופה האחרונה מתנהלות במפרץ עבודות תשתית שונות כולל שיפוצים וניקוי הים, ורשות הטבע והגנים דואגת להעתיק את ערכי הטבע, בעיקר אלמוגים, שהתיישבו על מתקנים ישנים או פסולת, כאשר מדובר באלפי אלמוגים אשר מועברים למיקום סמוך, למחקר, לשבי ובקרוב גם לשוניות מלאכותיות בים.