מתבגרות 2022

מי יודע על מה חולמות נערות בלילות? מעבר להכרח לבדוק מדי כמה שנים מחדש את נושא "הנוער של היום", עניין אותנו לבחון באופן ספציפי את הנערות של היום, אלה שעד לפני רגע היו ילדות והנה הן מתחילות לצעוד בשביל המורכב של ההתבגרות. אז חוץ מלצקצק עליהן שהן כל היום בטיק-טוק, מה בעצם אנחנו יודעים ויודעות על המתבגרות הצעירות שחיות בינינו? 

בעזרת עמותת שוות ובתמיכת חברת הטכנולוגיה אפלייד מטיריאלס, המפעילה תכניות לקידום הביטחון העצמי של נערות בכל רחבי הארץ, בחרנו 12 בנות 12 וביקשנו מהן להכניס אותנו לרגע אחד ליום-יום שלהן. לפי נתונים שנאספו על ידי העמותה, הביטחון העצמי של נערות צונח בגיל ההתבגרות; לעומת הנערים שנוטים להגדיר את עצמם כ"חסרי פחד", נערות ימנעו מאתגרים בהם יש להן סיכוי שלא להצליח. כשיתמודדו עם כישלון - בנים יאשימו נסיבות חיצוניות, ואילו בנות יאשימו את עצמן.

פגשנו 12 נערות שמגיעות מבתים שונים במקומות שונים בישראל. הן רוצות להיות רופאות, זמרות, עורכות דין, קונדיטוריות ואדריכליות. הן סיפרו לנו שהן רוקדות, מציירות, משקיעות בלימודים ובספורט ומבלות עם חברות. הן נמצאות בתחילת גיל ההתבגרות - והלוואי שהן יתבגרו לתוך עולם שבו שום דבר לא יעצור בעדן.

התחלות חדשות מלחיצות את הודיה, ולכן המעבר לבית הספר החדש בתחילת השנה לא היה פשוט עבורה. "היו לי הרבה חששות כמו איך יקבלו אותי ואם יאהבו אותי", היא משתפת, "בבית הספר הקודם הייתי עם חלק מהתלמידים עוד מהגן".


למרות הקושי, הודיה מצאה כבר חברות חדשות. "קיבלו אותי מאוד יפה, חלק מהתלמידות יצרו איתי קשר אפילו לפני פתיחת הלימודים וזה הקל עליי מאוד. אנחנו אוהבות את אותם הדברים: לצייר, לרקוד, לשמוע שירים של אריאנה גרנדה, לראות טלוויזיה, בעיקר סדרות טורקיות ובית הנייר, לשחק בטיק טוק, לצאת לבאולינג או לפארק ולאכול פיצה והמבורגר". בזמנה הפנוי הודיה גם אוהבת לבשל עם אמא: "אני מכינה פסטה, סלט, אורז ודגים".


מה תרצי להיות כשתהי גדולה?
"אני רוצה להיות רופאה או ווטרינרית כי אני אוהבת לעזור לאנשים. אני גם מאוד אוהבת בעלי חיים ורוצה לעזור להם. אני מאמינה שאצליח להגשים את זה".

תמר אוהבת אנימה, לצייר ולשמוע שירים. "אין הרבה ילדים בכיתה שאוהבים את אותם הדברים שאני אוהבת, אבל אני גם לא מחפשת שיאהבו את אותם הדברים שאני אוהבת. אני רק מחפשת שיהיו נחמדים אליי. פעם היה לי פחות ביטחון, אבל עכשיו אני אוהבת הכל בעצמי. יש ימים שבהם אני לא מרגישה יפה, אבל זה בסדר להרגיש ככה".


עם החברות שלה היא מדברת בטלפון, וכשהן מבלות יחד הן מציירות או רואות טלוויזיה. "את הבנות בכיתה מעניינים בעיקר בנים, טיק-טוק, אינסטגרם ומדיה חברתית. אני נלחצת כשאני רבה עם אחת מהן, וגם כששואלים אותי שאלות פרטיות זה מלחיץ. גם מקומות חשוכים".

לפני שלושה חודשים התחילה אלי לשחק כדוריד. "התחלתי ללכת לחוג וזה ממש כיף, כי אני מרגישה שאני מצליחה. אני וחברות שלי הולכות אחרי בית הספר לאכול במאפייה ליד החוג, ואז הולכות לשחק ביחד. אנחנו גם נפגשות לפעמים סתם, משחקות בטלפון, במשחקי קופסא או במשחקי מחשב או שאנחנו יורדות לדשא מתחת לבית שלי, עושות פיקניק וצופות יחד ביוטיוב. אנחנו בעיקר מספרות אחת לשנייה דברים שקרו לנו בחיים, או שאנחנו מדברות על המשחקים שאנחנו משחקות בהם".


בלימודים היא מגדירה את עצמה כ'די אחלה'. "אני מסתדרת ברוב המקצועות ומשתתפת בשיעורים רק כשאני יודעת את התשובה לשאלה. אם אני לא בטוחה במה שאני רוצה לענות, אני בחיים לא אענה. אני מאוד אוהבת שיעורים שאפשר לפתח בהם דיונים".


מתי את מרגישה בטוחה בעצמך?
"כשאני מצליחה במשהו, כמו להבקיע גול או להצליח במבחן. אני אוהבת לשחק במשחקי מחשב שמעצבים בהם בתים ואני רוצה להיות אדריכלית. אני חולמת לבנות בתים פרטיים ואני יודעת שאני רוצה להיות מיליונרית מזה".

אדים מגיעה ממשפחה מוסלמית. "בכיתה שלי אני הערבייה היחידה. לא כל הילדים בכיתה יודעים עליי את זה, כי אני לא מדברת על זה הרבה למרות שאני לא אוהבת לשקר לאף אחד. אני מרגישה שונה לפעמים, למשל כשמדברים על התרבות היהודית או על חגים".


הבנות בכתה שלה, היא מספרת, חושבות יותר על מראה חיצוני מאשר הבנים, שלדבריה הם יותר רועשים, אנרגטיים ובטוחים בעצמם. "בבית הספר אומרים לבנות שאסור להן לבוא עם מכנסיים קצרים, אבל לבנים מותר. זה מעצבן הרבה בנות. בספורט נותנים לבנים תרגילים יותר רציניים וקשים מאשר לבנות, אולי כי חושבים שבנים הם יותר חזקים, אבל לא נראה לי שזה נכון. אני שוחה כבר שלוש שנים ואני ממש טובה בזה. השחייה מרגיעה אותי".


החלום שלה הוא ללכת אחרי האחים שלה. "יש לי שני אחים גדולים שלומדים הנדסה באוניברסיטה ואני רוצה להיות מהנדסת בתים כמוהם. אני חושבת שאני כשרונית. אני אוהבת להסתכל על הצדדים הטובים שבי, לא רק על הרעים".

לשי יש מלא תחביבים: היא רוקדת בלהקת מחול, פעמיים בשבוע משתתפת בחוג היפ-הופ ואוהבת גם לעצב תכשיטים. "אני צופה בטלוויזיה וגולשת באינטרנט, אבל אני בעיקר אוהבת לצלם ולערוך סרטונים לטיק-טוק. הייתי רוצה להיות מעצבת תכשיטים ומעצבת אופנה, רקדנית ושחקנית. אני מאמינה שעם קצת מאמץ והרבה רצון אני אגשים את החלומות שלי".


מה החברות שלך אוהבות לעשות?

"יש לי חברות שהולכות לתנועת הצופים ונמצאות בחוגים ופעילויות אחר הצהריים. הרבה בנות אוהבות לצייר, לטייל עם חברות ולגלוש בפלאפון. את הבנים יותר מעניין כדורגל ומשחקי סוני ופחות טיפוח או חברים. פחות מעניין אותם מה קורה בכיתה מבחינה חברתית, מי חבר של מי אם בכלל".


מה את אוהבת בעצמך?

"מבחינה חיצונית אני אוהבת את גומת החן שיש לי כשאני מחייכת. אני אוהבת את זה שאני חברותית, יצירתית ואוהבת לעזור לחברים וחברות. אני פחות אוהבת את זה שאני רגישה ונפגעת בקלות".

גאיה מנסה ללמוד לקבל את עצמה כפי שהיא. "אני אוהבת את הפנים, השיער, הקול והאישיות שלי, אבל אני פחות אוהבת את הגוף שלי. אני לא אוהבת את השומן. אני קצת מלאה ואני שונאת את זה, כי אני תמיד עם בנות שהן כל כך רזות ויפות".


לדבריה, לנערות אכפת יותר מהמראה שלהן לעומת נערים בגילה. "נערות יותר עדינות, בנים יותר אלימים ואנרגטיים. גם היחס שונה לבנים ולבנות. כשצריך עזרה בלהרים דברים, תמיד יפנו קודם כל לבנים".


אחרי בית הספר היא אוהבת לבלות עם החברים והמשפחה, לשמוע מוזיקה, לשמור על בת הדודה שלה, לאפות ולבשל עם אמא, לצייר, לשחק במשחקי וידיאו וסתם להיות בפלאפון. "כשאגדל אני רוצה להיות עובדת סוציאלית. הרעיון הגיע מהמשפחה שלי - הם סיפרו לי שמאז שאני קטנה תמיד הייתי עוזרת וניגשת לילדים שנמצאים לבד. הם תמיד היו קוראים לי עובדת סוציאלית ועם השנים התחלתי להבין שזה מה שאני רוצה לעשות".

סתיו מדברת עם אבא שלה שמונה פעמים ביום. "אני מספרת לו על מה שקורה לי בבית הספר ובלימודים. אני מאוד קרובה גם לאמא שלי. היא עובדת קשה כל היום וחשוב לי לעזור לה, אז כשהיא מתחילה לקפל כביסה אני אומרת לה 'עזבי, אני אעשה את זה' והיא יושבת ונחה. בארוחות שישי אני עוזרת לאמא שלי לבשל את האוכל הישראלי, והיא מכינה במקביל את האוכל האתיופי. אני קוראת בגוגל מתכונים ומבשלת מאכלים כמו אורז ופסטה".


היא אוהבת לרקוד - אבל לא מעלה לרשת. "אני אוהבת לצלם את עצמי רוקדת בטיק-טוק, אבל אני מתביישת להעלות את הסרטונים אז אני רק שולחת לחברות שלי מהכיתה והן אומרות לי שאני רוקדת יפה. בעצמי אני אוהבת את הפנים שלי, את הגוף, את צבע העור שלי – ואת זה שאני ילדה שמחה".


איזו תלמידה את? "אני ככה ככה. אני משקיעה ונותנת את כל מה שאני יכולה, אבל לא תמיד אני מצליחה. לפעמים גם נופלים בחיים, זה בסדר. בספורט קיבלתי תעודת הצטיינות וזה מאוד שימח אותי. הבנים נחשבים ליותר חזקים ומהירים מהבנות, אבל התעודה שקיבלתי מוכיחה שזה לא ככה. יש בנות חזקות בדיוק כמו בנים ואפילו יותר".

אפרת עלתה בתחילת השנה לכתה ז'. "אני רוצה להתחבר לילדים אחרים, אבל זה לא הולך לי כי אני מתביישת. עם אנשים שמכירים אותי אני מרגישה בנוח, אבל עם הילדים המקובלים לא. לבנים יש יותר ביטחון עצמי. יש בנות מקובלות בשכבה שלי שיש להן בטחון 'וואו', אבל יש גם בנות אחרות שקצת קשה להן. אני עובדת על הביטחון העצמי שלי ועם הזמן אני מתחילה להרגיש יותר ויותר בנוח".


עם החברות הקרובות לה היא פותחת הכל. "אני לומדת בבית ספר דתי עם הפרדה בין בנים לבנות ואין לנו זוגות בכיתה, אבל אנחנו אוהבות לרכל ולדבר על בנים חתיכים. יש מישהו חתיך וחמוד בכיתה ח' שאנחנו אוהבות לדבר עליו. אנחנו לא ניגשות אליו, רק מפנטזות".


לפני פחות משנה אפרת שברה את הסחוס בברך – ומה שעברה מאז רק חיזק את החלום שלה להיות רופאה. "הבעיה היא שאני מפחדת מדם", היא מספרת, אבל אל חשש, יש לה גם תכנית ב': "אני מאוד אוהבת לאפות עוגות עם אמא שלי, אז אולי ארצה להיות קונדיטורית".

תמרה עלתה לפני כמה חודשים עם משפחתה ממוסקבה שברוסיה. "הקושי הגדול הוא שאני לפעמים לא מבינה על מה אנשים מדברים, ובהתחלה לא היו לי חברים. אחותי עזרה לי כשהיה לי קשה, וכל הזמן ידעתי שכשאלך לבית הספר אני אמצא חברים וזה ישתפר".

וכך היה. "אני אוהבת את בית הספר שלי, מצאתי המון ילדים שיש לי קשר טוב איתם ויש לי חברות טובות חדשות. אני אוהבת לדבר ולהסתובב איתן יחד בהפסקות".


בזמנה הפנוי עוסקת תמרה בתחביב לא שגרתי – אגרוף. "אני מאוד אוהבת להתאמן ולעשות ספורט עם בנים, זה נותן לי כוח. אנחנו לומדים קומבינציות של תנועות אגרוף ומתאמנים בכל פעם בזוגות. האגרוף יעזור לי בחיים כי אני לומדת להגן על עצמי, וגם זה עוזר לי לשחרר אנרגיה לא טובה וזה כיף".


כשתגדל היא בכלל רוצה להיות פסיכולוגית. "בטיפול פסיכולוגי אנשים מספרים סיפור ואומרים מה כואב להם בלב, ואני אוהבת לעזור לאנשים. אני רוצה גם להיות עורכת דין, כי אני רוצה לעשות לאנשים טוב, ואני גם אוהבת כסף".


מה מלחיץ אותך?
"אני מרגישה לא בנוח כשאני פוגשת אנשים חדשים. אני צריכה לבדוק אותם לפני שאני מתחברת אליהם ולהבין מי הם ומה הם. בדרך כלל כשאני רואה מישהו בפעם הראשונה יש לי פרצוף של ט' באב".

תמר היא חלק מחבורה מיוחדת. "אנחנו שבעה ילדים שחברים מאז כיתה ג'. אנחנו אוהבים לדבר על הכל, לשחק במשחקי כדור, ללכת לביל"ו סנטר ולצחוק הרבה. כולם מרגישים בנוח לדבר אחד עם השני על הכל, לא משנה אם זה בנים או בנות".


כל ילד בחבורה מגיע מעולם תוכן שונה. "לכל אחד יש את הדברים שלו. אני רוקדת היפ הופ, אני נהנית מזה ומרגישה שאני מביעה את עצמי בריקוד ושיש לי נוכחות". בנוסף לריקוד, תמר משתתפת גם בחוג אמנות. "זה נותן לי רוגע, כי אני עסוקה רק בדבר אחר ואף אחד לא מפריע לי. זה כמו מדיטציה".


יש זוגות בשכבה?
"היה לנו זוג אחד שנפרד אחרי זמן קצר. לדעתי חברות בגיל הזה זה דבר מיותר וסתם מוציא עיניים, כי אתם לא באמת עושים מה שחברים בגיל 16 עושים, אתם לא תתחבקו ותתנשקו. לא הייתי רוצה חבר עכשיו, אולי רק בגיל 14 או 15".


יש לך ביטחון עצמי? "כן. אני אוהבת לעמוד על שלי ולענות למורים או לאמא שלי. בגלל שאני דעתנית כולם אומרים לי שאני יכולה להיות עורכת דין, וזה באמת החלום שלי. לדעתי אני יכולה להצליח בזה".

אחרי שעות בית הספר הודיה עוזרת לאמא שלה ושומרת על אחיה הקטנים. "אני לוקחת אותם לגינה ומשחקת איתם, אבל אני גם עושה דברים בשביל עצמי: כשיש חומר לימודי חדש אני יושבת בבית ולומדת, יש לי שיעורי פיתוח קול, הופעות שדורשות חזרות ואני משתתפת גם בחוג של כישרונות צעירים. כשאני אגדל אני רוצה להיות זמרת מצליחה ומוכשרת. אני מאמינה שבזכות העזרה של ההורים ובעזרת השם אני אצליח להגשים את החלום שלי. אני אוהבת את החינוך שקיבלתי מההורים, שלימדו אותי לראות את עצמי מצליחה בכל יעד שאני שמה לעצמי".


מה את אוהבת בעצמך? "אני אוהבת להיראות טוב, להיות מסודרת, לעזור לאחרים. יש לי בטחון עצמי, אבל לפעמים יש לי רגעי פחד, כמו לפני הופעה או מבחן".

יולי רוצה להיות יום אחד פוליטיקאית. "אני רוצה להיות בולטת ולהביע את דעתי, להשפיע על אחרים, לקבל אחריות ולעזור. אני במועצת תלמידים של בית הספר ובמועצת הנוער העירונית בבאר שבע. כיף לי שסומכים עלי".


השנה היא התקבלה לכיתת מצוינות. "אנחנו מקבלים תגבורים במתמטיקה, אנגלית ופיזיקה. התקבלתי אחרי שעברתי מכינה בחופש הגדול. אני בדרך כלל מכינה שיעורי בית ומצטיינת, זה חשוב לי מאוד בשביל להתקדם בחיים". בשעות של אחרי הלימודים היא אוהבת להתעסק בגרפיקה ממוחשבת ולעצב בעצמה ברכות והזמנות לאירועים. "הגעתי לזה בקורונה, כשהייתי הרבה על המחשב ויצא לי להיחשף לכל מיני דברים. למדתי לעצב לבד, ולפעמים אמא שלי עוזרת לי".


יש לך גם חברים בנים? "בשנה שעברה הבנים היו יותר ילדותיים מאיתנו הבנות, הם שיחקו בהפסקה בכדור והבנות ישבו ודיברו. עכשיו, כשעלינו לחטיבה, כולנו מרגישים בוגרים וזה קצת התאזן".