כדורגל הוא אחד הסמלים הבולטים של הגבריות המאצ'ואיסטית ההטרוסקסואלית וזירה שעלולה לעורר חששות אינסטינקטיביים בלא מעט להט"בים. אבל זו גם הסיבה שאירוע היציאה מהארון של ספיר ברמן היה כל כך משמעותי ופורץ דרך - כי אף אחד לא באמת ציפה שעולם הכדורגל הישראלי יפגין קבלה והכלה כל כך מחממת לב. 

השופטת הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל הצטרפה לאיגוד השופטים הישראלי בשנת 2011, כשהייתה בת 17. היא הביאה המון נחת למשפחה - היא הייתה תלמידה מצליחה, בלמת מבטיחה במחלקת הנוער של הפועל חיפה וגם סטודנטית לחינוך מיוחד שחיה עם בת הזוג לשעבר.  אבל עמוק בפנים, ברמן תמיד הרגישה את חוסר ההתאמה והחליטה לצאת מהארון כשהיא כבר שופטת בליגת העל  בכדורגל, ועוד בשלב מתקדם של העונה. לדבריה, היא לא חששה מתגובות הסביבה, אלא רק מהתגובה של ההורים שלה, וכשאלה קיבלו אותה בתמיכה מלאה, היא הפכה חזקה ובטוחה מספיק להפוך לסמל הגאה שלא ידענו שאנחנו צריכים. אבל מעל הכל - היא מילאה את החלל הלהט"בי שהיה כל כך חסר בעולם הכדורגל הישראלי. "חיכיתי לזה כל החיים",  סיפרה בראיון לדנה וייס ב-N12. "אני בשואו של החיים שלי". 

ברמן הפכה מאז לתופעה תרבותית חיובית ואפילו זכתה לקמפיין לצד נועה קירל, מה שהעניק לה (בצדק) מעמד של סלב. הרבה דברים השתנו בחייה של ברמן בשנה האחרונה, אבל דבר אחד נשאר בדיוק כמו שהיה - האהבה שלה לכדורגל: "זה המקום הטבעי, הבית", כלשונה. "גבר, אישה, זה לא מעניין - כדורגל הוא של כולם". (צילום: מאור אלקסלסי, ספורט 5)

מאז מונה ב-2015  לפרקליט הצבאי הראשי, ניהל אפק מספק הליכים מתוקשרים מאוד, ביניהם גם ההליכים המשפטיים נגד אלאור אזריה ותת-אלוף אופק בוכריס. שלוש שנים לאחר מכן הוא הועלה לדרגת אלוף, ובכך הפך לאלוף ההומו הראשון בצבא ההגנה לישראל, ולמעשה ללהט"ב בדרגה הבכירה ביותר במערכת הצבאית. 

"הפרקליט הצבאי הראשי וקציניו מקבלים החלטות רבות על בסיס יומיומי, הכרוכות בחיי אדם,  בחירותם של אנשים, בעתיד שלהם, בשמם הטוב. תחושות המחויבות, השליחות והלבטים הכבדים מלווים אותי מיום כניסתי לתפקיד, וילוו גם בהמשך", אמר אפק בשנת 2017 לביטאון לשכת עורכי הדין בישראל. 

באותו ראיון סיפר אפק כי מעולם לא נתקל בצה"ל ביחס מפלה, לרעה או לטובה, על רקע הנטייה המינית שלו. "כשהייתי קצין צעיר הזמנים היו אחרים וחששתי שהדבר יפעל נגדי ושבאמת אתקל בתקרת זכוכית", סיפר. "לשמחתי, הדבר לא עורר עניין מיוחד כלל, ומעולם לא הרגשתי שהנטייה המינית הייתה שיקול בקבלת החלטות לגביי, וטוב שכך". 

אפק סיפר כמה חשוב לו לשמש מודל לחיקוי לצעירים וצעירות שנמצאים על סף גיוס. "גם היום אנחנו נתקלים בגילויי בורות ושנאה, אבל חשוב לי שצעירים וצעירות ידעו שאין בצה"ל תקרות זכוכית שמגבילות אותם", העיד. "אפשר להגיע לפסגת  הפירמידה, איש איש בתחומו לפי יכולתו וכישוריו. צה"ל הוא צבא העם, הוא מחבק את כל מי שרוצה לתרום ולהתפתח בו". והוא גם ההוכחה לכך. (צילום: Tomer Neuberg Flash90)

כמו כל מי שעוסק בפוליטיקה, גם הדעה הציבורית על אמיר אוחנה שנויה במחלוקת. למרות זאת - אי אפשר לקחת ממנו את ההיסטוריה שהוא עשה במדינת ישראל. אוחנה, שיצא מהארון בגיל 15, הפך קודם לחבר הכנסת הראשון מחוץ לארון במפלגת ימין, וב-2019 זכה להישג נוסף והפך לשר הגאה הראשון בתולדות המדינה. במשך כשנה כיהן כשר המשפטים, ולאחר מכן כיהן שנה נוספת כשר לביטחון הפנים. היום הוא חבר כנסת מטעם הליכוד ויו"ר התא הגאה של המפלגה. 

אבל לצד ההישג, אוחנה זכה לא פעם לביקורת חריפה, בעיקר מצד חברי וחברות הקהילה הגאה. הוא עצמו הביע לא פעם כי לא נבחר לייצג את הציבור על הטיקט הגאה, זאת למרות שאין מנוס מזהותו, ואף התנהל לא פעם בדרך אשר נתפסה כפגיעה אקטיבית בקהילת הלהט"ב, כמו הימנעות בהצבעה על קידום זכויות להט"ב מתוך משמעת קואליציונית. למרות זאת, את ההיסטוריה אי אפשר לשנות, ואוחנה יהיה לנצח השר ההומו הראשון של ישראל. (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

נתן נולדה בגרמניה ב-1923 למשפחה עשירה, וכבר בתור ילדה הפגינה לא מעט כישרון ויצירתיות - וגם נטייה חזקה מאוד לצד הנשי. במהלך מלחמת העולם השנייה למדה חקלאות בצרפת, וב-1946 עלתה לישראל בניסיון להשתלב בחברה הקיבוצית. למרות שהייתה עובדת חרוצה, הניסיון נחל כישלון, זאת משום שראשי הקיבוץ סירבו לשלב אותה הן בצריף הגברים והן בצריף הנשים. כך דילגה מקיבוץ אחד לאחר עד שהחליטה לעבור לגדרה. במלחמת העצמאות שירתה בצה"ל כחובשת, ולאחר השחרור ניסתה לשוב לצה"ל או לעבוד כמדריכת חקלאות, אבל בכל מקום אליו הגיעה נתקלה בקשיי התאמה. 

שמה של נתן עלה לכותרות לראשונה ב-1953 אחרי שהותקפה בפומבי בגלל מוזרותה, או משום שנעצרה כי הסתובבה בבגדי נשים. "אני אישה בנפשי ורק בשל טעות פיזיולוגית נולדתי גבר", הכריזה נתן אז. באותה תקופה, ניתוחים לקביעת מין נעשו בישראל רק לאינטרסקסואלים, לכן טענה נתן כי נולדה עם איברי מין זכריים ונקביים כאחד כדי שתוכל לעבור ניתוח - אולם ועדת רופאים בדקה אותה ודחתה את טענותיה. במסגרת מאבקה לקבלת האישור, החלה נתן לפגוע בעצמה. הועדה מטעם שרד הבריאות המליצה להיענות לבקשתה "מטעמים של היגיינה רוחנית", אך היועץ המשפטי לממשלה דאז, חיים כהן, דחה את ההמלצה בטענה כי סירוס מנוגד לחוק הפלילי.

נתן המשיכה לפגוע בעצמה והוכרחה לקבל זריקות טסטוסטרון. השיא הגיעה ב-25 במאי 1956, כשנתן הגיעה לבית החולים "אסף הרופא" מדממת ומתפתלת מכאבים, לאחר שחתכה את איבר מינה. היא חייכה ואמרה לרופאים: "הפעם לא יועיל כבר שום דבר. עתה אתם חייבים לנתח אותי וליטול את האיברים המיותרים". לאור הסכנה לחייה, הסכימו הרופאים לנתח אותה, וכך הפכה נתן לטרנסג'נדרית הראשונה בישראל שעברה ניתוח תחתון להתאמה מגדרית. בימים ההם, המילה טרנסג'נדרית לא הייתה מוכרת, ונתן כונתה בעיתונות המודפסת "גבר-אישה" או "מדמואזל רינה". הקושי להשתלב בחברה הישראלית הוביל את נתן לעזוב את ישראל ולשוב גרמניה, שם חיה עם פטירתה ב-1979, בגיל 56 בלבד. (צילום: ויקיפדיה)

דנה אינטרנשיונל היא לא רק הזמרת הישראלית הטרנסית הראשונה שהשתתפה באירוויזיון (וזכתה בו), אלא ממש סמל של הקהילה הגאה בישראל ובעולם. ההורים של דנה עודדו את אהבתה למוזיקה עוד בילדותה, ואחרי שפגשה בנעוריה את עופר ניסים, השניים יצאו לדרך ארוכה ומרשימה לכוכבות-על. 

השיר המשותף הראשון שלהם, "סעידה סולטנה", יצא ב-1992, ושנה לאחר מכן, מגובה בהצלחתו של הסינגל, היא הוציאה אלבום בכורה. כשנבחרה לייצג את ישראל בתחרות הזמר האירופית בשנת 1998 בברמינגהאם היא כבר הייתה זמרת מוכרת מאוד בישראל ובארצות ערב, שם זכתה לפופולריות רבה, אך גם לגינוי בשל מוצאה הישראלי והזהות המגדרית שלה. באותה שנה, לראשונה בהיסטוריה, הזכייה באירוויזיון נקבעה אך ורק על פי הצבעות הצופים, והשאר היסטוריה. 

"אנשים אומרים שאני כל כך אמיצה, בלה בלה בלה. אני פשוט חייה את החיים שלי ואלה חיים לא פשוטים", אמרה בראיון לגארדיאן לאחר הזכייה. ואכן, לצד המוזיקה הנהדרת, דנה הפכה לאייקון פשוט בזכות מי שהיא, והאומץ לא להתנצל על כך. באותה שנה, מגזין "טיים" בחר אותה לאחת מחמשת האנשים הכי משפיעים בעולם, ולא לחינם - דנה הקפיצה את הנראות הטרנסית מיליון צעדים קדימה בשלוש דקות בלבד. (צילום: Sean Gallup Getty Imagesׂׂ)

גם היום, השילוב בין דת ללהט"ב עלול להיתפס כהתנגשות בין שני עולמות שונים במהותם, אבל אנשים כמו יוסף (46 כיום), שחיים בשלום עם שניהם, מוכיחים שיש דרך אחרת ואפילו סוללים אותה לאחרים. 

יוסף נולד בנתניה למשפחה מסורתית, גילה את נטייתו המינית בתיכון החל בתהליך חזרה בתשובה כשהיה בצבא. לאחר השחרור הוא עשה שני דברים במקביל - יצא מהארון בפני משפחתו והחל ללמוד בישיבה. הוא עסק בפעילות ציבורית משנת 1996 וכיהן בין היתר גם כרב בית כנסת בנתניה של יוצאי תימן. 

לאורך השנים השתתף במפגשים של הומואים דתיים, אותם ארגן חוזר בתשובה שכינה עצמו בשם הבדוי "אסף זהבי", עד שנת 2008, אז החליט להקים את הארגון פורץ הדרך הו"ד - הומואים דתיים. שנה לאחר מכן הוא יצא מהארון באופן פומבי בתוכנית "עובדה", ואמר בראיון ל"מה בוער" כי הוא מקווה כי הנראות שלו כרב הומו מחוץ לארון שוות ערך למצעד עבור הציבור הדתי. 

"להומו הדתי ניתנו פנים סוף כל סוף", אמר אז. "אף אחד לא קיבל את זה בשמחה; שמו לי איומים, התקשרו בשעות-לא שעות, זרקו ביצים על הדלת. עשו דברים לא נחמדים. אני מניח שחשבו שזה ירתיע". יוסף לא ויתר והצליח לגייס 163 רבנים שיביעו תמיכה במסמך העקרונות של הו"ד, במטרה לסייע לצעירים המתמודדים עם הקונפליקט שבין הדלת לנטייה המינית. 

בשנת 2016 נעצרו יוסף ובן זוגו, דרור זכריה, בחשד להונאה. אחרי שנדרש להחזיר את הכסף, פתח ברשת קמפיין מימון המונים בטענה שחלה בסרטן. מאז, נעלם יוסף מהזירה הציבורית, אבל אולי זה לטובה - כי אולי בזכותו, יש לא מעט שממשיכים לעשות את הדברים הטובים שכן הספיק לעשות בחייו. (צילום: ויקיפדיה)

המועדון הגאה הראשון ללהט"ב בישראל הוקם בתחילת שנות השישים. באותה תקופה, המקומות היחידים בהם להט"בים היו יכולים להיפגש היו חוף הים וגנים ציבוריים, וגם זה בחסות החשיכה. מפגשים אחרים התרחשו בדירות פרטיות, ולכן לא מפתיע שגם המועדון הגאה הראשון התחיל את דרכו בדירה פרטית. 

המיקום היה ביתם של טדי תומא, שחקן ובמאי ידוע באותם ימים, ובן זוגו אמיר שרון. אחד החדרים בדירתם ברחוב ירמיהו בתל אביב הוסב לבר, בו היו ארבעה ספסלים, קירות מצוירים ופטיפון שמנגן מוזיקה. פעילות המועדון הייתה סודית מאוד ועברה רק מפה לאוזן. כדי להיכנס, היו האורחים צריכים לדפוק על הדלת שלוש פעמים עד שנפתחה. 

המועדון המחתרתי והסודי פעל במשך כמה חודשים עד שנסגר, אבל סלל את הדרך למועדונים הרשמיים שנפתחו כמה שנים אחריו, בשלהי שנות השישים. בתחילה אלה היו ברים להומואים שהופיעו קודם ביפו ואז בלונדון מיניסטור, שגם פעלו תחת מעטה סודיות ונועדו למוזמנים בלבד. אז בפעם הבאה שאתם מגיעים למסיבת ענק של עפרה - תגידו תודה קטנה בלב לחלוצים של חיי הלילה הגאים. (צילום: JACK GUEZ/AFP)

אחד ממנחי הטלוויזיה המפורסמים והמצליחים ביותר בישראל עושה זה שנים ארוכות שירות כל כך טוב לקהילה הגאה, שקצת קשה לזכור שבתחילת דרכו המקצועית הוא בכלל היה בארון. אבל בשנת 2005, כשהיה עוד מנחה "אקזיט", החליט עזר לעשות את הצעד האמיץ ומאז הוא מקפיד להעניק ללהט"ב את הנראות החשובה הזו בכל הזדמנות אפשרית. 
 

אחרי היציאה מהארון עבד עזר ככתב שטח בתוכנית הבידור "ערב טוב עם גיא פינס" עד שהפך לאחד ממנחי הטלוויזיה הכי מפורסמים בישראל כשהחל להנחות לצד ארז את טל את "האח הגדול בקשת 12". 
 

עזר כמובן לא היה הכוכב הראשון שיוצא מהארון, אבל הוא הראשון שכיכב בפריים טיים והתארח כמעט בכל סלון בישראל מבלי להצניע את מי שהוא או להתנצל על זה, וזו כבר הייתה פריצת דרך אמיתית. לאורך השנים ועד היום, גם ברשתות החברתיות וגם בזמן שהוא מנחה את התוכניות המצליחות "הכוכב הבא" ו"נינג'ה ישראל", משתף עזר רבות בחיים האישיים שלו ועל מערכת היחסים עם בן הזוג, אלברט אסקולה, לא פעם עם המון הומור.
 

השיא הגיע בזמן חצי הגמר הראשון של אירוויזיון 2019, אותו הנחה עזר לצד בר רפאלי, לוסי איוב וארז טל. כשמאות מיליוני אנשים מכל רחבי העולם צפים בו, הציג עזר את דנה אינטרנשיונל לפני שעלתה לבמה וסיפר בהתרגשות איך הדיווה שינתה את חייו וחייהם של רבים אחרים כמוהו, אולי מבלי להבין שבאותו רגע ממש הוא עושה את אותו השירות החשוב למיליונים רבים אחרים. את הדמות שעזר טיפח לאורך הקריירה אפשר לאהוב ואפשר גם לבקר לא מעט, אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהוא אחת הדמויות הלהט"ביות החשובות ביותר של הדור הנוכחי. (צילום: Yonatan Sindel Flash90)

היום הוא זכור כאחד הבמאים המוכשרים והמיוחדים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי והוא היה הישראלי הראשון שהעז ליצור קולנוע גאה, אבל תחילת דרכו של גוטמן הייתה רצופה במכשולים - וגם הקהילה עצמה הייתה זו ששמה לו מקלות בגלגלים. 

גוטמן היה בן 7 כשעלה עם משפחתו מרומניה לישראל בשנת 1954 ולאחר מכן למד קולנוע ב"בית צבי". ב-1983 זכה לביים את סרטו הראשון באורך מלא, "נגוע", אשר עוקב אחרי רובי (יהונתן סגל), צעיר הומו שחי עם סבתו וחולם ליצור את הסרט הגאה הראשון בישראל. כמו שניתן לנחש, הסרט מבוסס על יסודות אוטוביוגרפיים; הוא גם מכיל לא מעט סצנות פרובוקטיביות, כמו חיפוש מין מזדמן בגן העצמאות או סצנת סקס עם מחבל פלסטיני, אבל בניגוד לדמות הראשית בסרט, גוטמן דווקא כן הצליח בסופו של דבר ליצור את הסרט הגאה העברי הראשון. למרות זאת, הוא קיבל כתף קרה, הן מהמבקרים והן מהקהילה הגאה בישראל, שנחרדה מדמותה כפי שהשתקפה בסרט.

למרות הכישלון של "נגוע", גוטמן והמפיק המשיכו לסרט שני בשם "בר 51", שכבר זכה להצלחה ואף קטף פרסים. גוטמן התבלט בנוף התרבות הישראלית בזכות האומץ לעסוק בגלוי בהוויה ההומוסקסואלית, ובזכות חזונו ליצור קולנוע איכותי, עשיר, מסוגנן ולא מסחרי. "חסד מופלא", הסרט הרביעי והאחרון שלו, יצא בשנת 1992 ועסק במחלת האיידס שבה לקה, זו שגם שמה סוף לחייו שנה לאחר מכן. (צילום: דן לחמן, ויקיפדיה)

ספיבק הוא שופט בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב החל מ-2011, ובשנה שעברה מונה לסגן הנשיאה. עוד לפני שמונה לשופט, הוא נודע כאחד מפעילי זכויות האדם הבולטים בישראל, ופעיל מרכזי בקהילה הגאה. הוא הוביל הליכים משפטיים בתחומים כמו הזכות לבריאות (חיזוק סל התרופות), זכויות אסירים ועצירים (מיטה לכל אסיר), סלקציה ואפליה בקבלה ליישובים, זכויות עובדים זרים ועוד, ואף כיהן כיו״ר הנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל. הוא אף היה היועץ המשפטי של אגודת הלהט״ב, ולאחר שהקים את הוועדה לזכויות ההומואים והלסביות בלשכת עורכי הדין בישראל, עמד בראשה. 

ספיבק ניהל לאורך השנים תיקים משפטיים רבים ועקרוניים בעניין זכויות להט״ב, כמו בג"ץ קלפים פתוחים, שביטל את החלטת שר החינוך שלא לשדר תוכנית העוסקת בבני נוער הומואים ולסביות בישראל, או פסק דין חלוצי שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת ב-2004, שקבע שבן זוג בן אותו מין זכאי ככל ידוע בציבור לרשת את דירת בן זוגו זה 40 שנים, אף אם בן הזוג נפטר בלא שהותיר אחריו צוואה. (צילום: באדיבות המצולם)

כשהיא כבר מוזיקאית מאוד מפורסמת ומוערכת, יצאה קורין אלאל מהארון בגיל 46. במהלך שבוע הגאווה ולרגל צאת אלבומה השביעי, הגיע קובי מידן לראיין את אלאל בביתה. קורין הייתה מהוססת כהרגלה. זה לא היה פשוט עבורה, אבל בסופו של דבר היא יצאה מהארון וסיפרה כי היא חיה עם אישה. למרות זאת - היה מי שנזף בה שחיכתה זמן כה רב. 

כשמידן שאל האם מפורסמים צריכים לצאת מהארון ענתה: "חשבתי על זה שאני כותבת שירים, ואנשים אוהבים אותם ובאים להופעות - זה לא פייר כלפיהם שאני לא אגיד להם משהו שהוא מהחיים שלי", אמרה והמשיכה: "אבל גם חשבתי - אני אדבר על זה, ומה אחר כך? אחר כך ישאלו אותי עוד יותר, זאת הבעיה". הראיון חולל סערה תקשורתית אדירה, ומשם כבר לא הייתה דרך חזרה: אלאל הפכה לזמרת האיי-ליסטית הראשונה שיוצאת מהארון, והפכה לאחת האמניות המזוהות ביותר עם הקהילה הגאה. 

שנה לאחר מכן, ב-2002, קיבלנו את היציאה ההומואית מהארון שהייתה בום תקשורתי. גם הפעם, העיתוי היה רגע לפני יציאת אלבום - במקרה זה, השני של עברי לידר, "האנשים החדשים". גל אוחובסקי הוא זה שראיין את לידר בן ה-28 למוסף
"סופשבוע" של מעריב, ובשלב זה השמועות כבר התרוצצו זה זמן מה. מי שהתעמקו בשיריו כבר ידעו, ושנה וחצי לפני כן ביצע לידר במסגרת אירועי הגאווה את "אאוטסייד", שיר היציאה מהארון של ג'ורג' מייקל. 

אבל רק בשלב הזה, כשהוא בזוגיות יציבה, הוא הרגיש מספיק בנוח לצאת מהארון בפומבי. "זו לא החלטת פרומו", הבהיר. "מהרגע הראשון לא הסתרתי, אלא השארתי את העניין עמום. זה בגלל שהדברים קורים בקצב מסוים. כשאתה לא סגור עם עצמך, העולם שלך יותר אפור, ואז גם ההתבטאות שלך החוצה יותר אפורה. עכשיו אני קרוב לעצמי, ושלם יותר גם בעניין הזה".

כמו אלאל, גם לידר הפך מאז ליקיר הקהילה. יחד, השניים חוללו מהפך גדול בנראות הלהט"בית בישראל, וכתוצאה מכך גם בקבלה שלה בציבור. הם סיפרו באופן ברור על מה שעד אז היה קיים מבלי שידברו עליו, ודווקא העיתוי, כששניהם כבר אמנים מפורסמים ומשפיעים, הפך את האפקט למשמעותי יותר. "אני בטוח שגם האנשים החדשים יעריכו את האומץ שלו", חתם אוחובסקי בסוף הראיון. "לצערי, יציאה מהארון עדיין נחשבת מעשה
אמיץ". 

שני עשורים אחר כך והחברה הישראלית נמצאת במקום אחר לגמרי. נכון, יש עוד דרך ארוכה לעבור, אבל קשה להאמין שיציאה כזו מהארון תצליח לעורר את אותם ההדים כמו שעשו בזמנם קורין אלאל ועברי לידר - וזו חברים, דווקא סיבה למסיבה. (צילום קורין אלאל: גילי יערי, פלאש 90. צילום עברי לידר: אלון לוין)

כבר מילדותו ביקנעם, שם לב אוחנה שמשהו בו שונה - שהוא מרגיש בנוח רק כשהוא עושה "דברים של בנים". הוא החל לשחק כדורגל כבר בגיל 7 והצטרף לקבוצת הנשים של מכבי חדרה בגיל 12. לפני הגיוס לקרקל, עבר לקבוצת קיסריה-טבעון ששיחקה בליגה הלאומית, ולאחר השירות הצטרף לבנות נתניה באותה הליגה. אחרי מספר משחקים הוא לקח הפסקה ארוכה, עבר את הליך ההתאמה המגדרית ולאחר מכן התקבל למועדון הפועל קרית-ים בליגה הארצית.

הפועל קרית-ים אמנם חיבקה, אבל שחקניות כדורגל מקבוצות אחרות בליגה קראו להפסקת פעילותו. רוי פנה אז להתאחדות הכדורגל, אבל תיאר בראיון ל"דבר ספורט" כי נתקל במערכת מסורבלת שלא הצליחה, או אולי לא רצתה, למצוא פתרון. למרות זאת, הוא לא ויתר על אהבתו הגדולה לכדורגל והיה ממקימי "טרנס-בול", קבוצת הכדורגל הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל, שנולדה כתוצאה משיתוף פעולה עם "נייקי" ומשחקת במסגרת מועדון הספורט הגאה - ואם זו לא מהפכה גאה, אז מה כן?

הסיפור של רוי מרגש ויוצא דופן כל כך לא רק בגלל שהוא הפך לכדורגלן הטרנסג'נדר הראשון בישראל, אלא גם בעיקר בזכות הקבלה הנפלאה לה זכה ממשפחתו. "אמא שלי הבינה, היא פשוט ידעה", סיפר בעבר. "היא אמרה שהיא תמיד הרגישה שיש לה בן עווד שתי בנות קטנות". גם אביו עבר תהליך מדהים, ורוי בעצמו סיפר כי "היום אני לא מכיר אבא שכל כך גאה בבן שלו כמוהו". (צילום: באדיבות המצולם)

הסופרת, הציירת והצורפת הישראלית עשתה בשנת 1960 מעשה שנחשב אז לרעידת אדמה של ממש - היא פרסמה בהוצאה עצמית, בגיל 25 בלבד, את קובץ הביקורים "הדווקאים" - הספר הראשון בשפה העברית שסיפר על חייהם של הומואים ולסביות. 

המוסד הספרותי התנער מהיצירה הזו לחלוטין. השבועון "העולם הזה" היה היחיד שכתב על הוצאת הספר, כחלק מכתבה בשם "גל הלסביות בישראל", ובה סיפרה רינה על מאבקה להוציא אותו לאור ועל העלבונות שקיבלה בדרך. שבועיים לאחר פרסום אותה כתבה, דיווח השבועון כי אזלו כל העותקים של הספר, זאת משום שזו הייתה הפעם הראשונה שנכתב בישראל על הווי זה - ולא בתור בעיה. 

את "הדווקאים" פרסמה רינה תחת השם הבדוי ש.ר.ב. - ראשי התיבות של שמה המלא, שרה רינה בן מנחם, ולמרות זאת, העטיפה שעיצבה בכוחות עצמה שילבה תמונה שלה, מתוך בחירה שלא להסתתר. 

היצירה הספרותית פרצה יותר מדרך אחת - לא רק כתיבה אמיתית וחושפנית על חייהם של הומואים ולסביות, אלא גם כתיבה מינית שהוכרזה אז "פורנוגרפית", ועד גיבורות מזרחיות בחברה שקידשה אז את האשכנזיות - כלומר, זועקת את זעקתן של נשים מזרחיות לסביות, קבוצה מוחלשת מאוד בחברה הישראלית. 

לפני שעזבה את ישראל והשתקעה באמסטרדם עד יום מותה, הוציאה לאור בן מנחם עוד שני ספרים, ביניהם גם "הצלע", הרומן הלסבי הישראלי הראשון. היצירות שלה נשכחו עם הזמן, אך הודפסו מחדש בהוצאת עם עובד לפני כשלוש שנים. בקריאה מחודשת, היצירות לא עומדות בסטנדרטים הליברליים של ימינו, אבל הם היו אבן דרך קריטית ביצירה הגאה בישראל, בתקופה בה החברה הייתה כל כך סגורה, שאפילו המושג ארון לא היה קיים.

הורוביץ הוא אישיות ציבורית עסוקה מאוד כבר שנים רבות, אולם ביוני 2019 רשם לזכותו הישג שהפך אותו לפורץ דרך במדינת ישראל, אחרי שזכה בבחירות לראשות מפלגת מרצ והפך ללהט"ב הראשון שאי פעם עמד בראש מפלגה בישראל. הורוביץ, עורך דין בהכשרתו, היה עיתונאי, פרשן לעניינים בינלאומיים ויוצר סרטים דוקומנטרים. למרות שנכנס לפוליטיקה רק בשנת 2009, הוא החל להביע את דעתו הרבה לפני כן, ונחשב לאחד הדוברים הבולטים של המאבק הגאה במדינה.

כיום הוא אמנם מכהן כשר הבריאות, אולם נוכחותו בממשלה היא אות מרגיע לקהילה הלהט"בית, שיכולה להיות בטוחה שהפעם יש לה אקטיביסט נלהב המשולב בעמדת כוח משמעותית בשלטון. (צילום: אבשלום שושני, פלאש 90)

עוזי אבן, פרופסור אמריטוס בבית הספר לכימיה באוניברסיטת תל אביב, היה הומו מוצהר ותומך קולני בזכויות להט"ב עוד לפני שנבחר לסיעת מרצ. בשלהי 2002 הוא עשה היסטוריה כשהושבע כחבר כנסת, ובכך הפך לח"כ הראשון בתולדות המדינה שהוא להט"ב מוצהר. 

לאבן קדמה מרשה פרידמן, חברת כנסת מטעם סיעת רצ בכנסת השמינית, אך זו יצאה מהארון רק לאחר כהונתה. עם זאת, פרידמן הייתה ועודנה הלסבית היחידה מחוץ לארון שכיהנה כחברת כנסת בתולדות המדינה. חבר הכנסת הראשון שיצא מהארון במהלך כהונתו, אגב, הוא איציק שמולי ממפלגת העבודה. 

זו לא הייתה "הפעם הראשונה" הראשונה של אבן ודרכו הייתה מלאה בפריצות דרך שכאלה, ביניהן גם השתתפות בישיבה הראשונה שנערכה בכנסת בנושא הקהילה הגאה. בנוסף, הוא ובן הזוג לשעבר, עמית קמה, הפכו בשנת 2012 לזוג החד מיני הראשון שהתגרש בישראל, וכן לזוג היהודי הראשון שהתגרש בישראל שלא דרך הרבנות, אלא בבית המשפט. (צילום: GettyImages David Silverman)

קצרה היריעה מלהכיל את כל הדברים שעשה עבור הקהילה הגאה במהלך חייו העיתונאי ואיש הטלוויזיה והקולנוע, שנחשב לאחד האקטיביסטים הלהט"ב הבולטים והחשובים בישראל. אלא שהרבה לפני שאוחובסקי הפך לאחד האבות המייסדים של הקהילה הגאה בישראל, ממש בתחילת דרכו התקשורתית, הוא העז לעשות דבר שאיש לא עשה לפניו - לפרסם טור גאה. 
 

הימים היו אמצע שנות השמונים ואוחובסקי היה כתב ועורך במקומון "העיר", ואף תחזק מדור המלצות תחת הכותרת "יהיה טוב". אבל לצד העבודה העיתונאית, שהובילה אותו בסופו של דבר גם לכהן כעורך המקומון, הוא פרסם טור על חוויותיו של בחור הומו בעיר הגדולה.

 
הטור, שראה אור במשך שנה, נקרא בפשטות "משה", נכתב בעילום שם והיה ראשון מסוגו. עד אותם הימים הקהילה הגאה סוקרה על ידי התקשורת מהצד, במבט ביקורתי, והמילים של אוחובסקי, תחת השם הבדוי, היו הניסיון הראשון בתקשורת
הישראלית לקחת בעלות על הנרטיב ולספר את הסיפור של הקהילה בגוף ראשון, לא מתנצל. 
 

יותר מזה, באותה ובניגוד מוחלט לימינו אנו, לא היה זה מקובל לפרסם טורים אישיים וחושפניים. זו גם הסיבה העיקרית בגללה הטור נכתב בעילום שם, זאת למרות שגם אז אוחובסקי כבר היה מחוץ לארון. זהות הכותב נשמרה בסוד ורק עורכת המדורים הראשית של המקומון ידעה מי האדם שעומד מאחוריו. את הכסף שהרוויח אוחובסקי מהטור הוא תרם ישירות למוזיאון תל אביב, זאת כדי שאיש במערכת לא יוכל לזהות אותו. 
 

לימים, סיפר אוחובסקי כי בשיחות פנימיות בהן ניסו לנחש את זהות הכותב, אמר המשורר ועורך מדור הביקורת דאז חזי לסקלי המנוח, כי אין סיכוי שמדובר בגל, זאת משום שהטור "כתוב טוב מדי". (צילום: Miriam Alster FLASH90)

הספורטאי הישראלי הבכיר הראשון שיצא מהארון בישראל הוא השחיין ברק עטר, שעשה זאת בשנת 1993, במקביל ללימודי רפואה ובימים בהם היה לקראת סוף הקריירה המקצועית שלו. מאז, המתינה הקהילה הגאה בסבלנות עד שספורטאי ישראלי נוסף יצא מהארון.

זה לקח לא פחות מ-20 שנה עד שספורטאי ישראלי יצא שוב מהארון, אלא שהפעם הוא היה בשיא הקריירה - ג'ניה דודוצקין, שחקן כדורעף וקפטן קבוצת הפועל מטה אשר, שיצא מהארון בראיון ל-mynet. "כל עולם הכדורעף יודע שאני הומו ולאף אחד אין בעיה עם זה", סיפר אז. "מה שאני עשיתי לא יכול לעולם לקרות בעולם הכדורגל או הכדורסל, כי שם עניין המצ'ואיזם והגבריות המוחצנת חזקים הרבה יותר". דודוצקין אף פנה אל המראיינת ושאל אותה: "את לא חושבת שיש שם הומואים בארון?".

דודוצקין נולד באזרבייג'ן, עלה עם משפחתו לישראל בגיל 4 וגדל בכפר מסריק שבגליל המערבי. הוא מספר כי השתלבותו בקיבוץ הייתה קלה, וחששות החלו להופיע רק אחרי שהבין את זהותו המינית, מכיוון שחשש מהתגובות בקיבוץ ומעולם הכדורעף. השינוי הגיע בצבא: "כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, הפסקתי להגיע הביתה בכל יום. זה ניתק אותי לגמרי מהסביבה הטבעית שלי, ואז האסימון נפל. הבנתי שמי שלא רוצה להיות חבר שלי מפסיד אותי, ולא ההיפך". 

חצי שנה לאחר פרסום הכתבה, פרש דודוצקין מספורט מקצועי לטובת לימודי פסיכולוגיה. שנה לאחר מכן הוא נישא לבן זוגו, עמיחי שרפשטיין, והשניים חיים כיום במעגן מיכאל ומגדלים בהורות משותפת את עדי. (צילום: באדיבות המצולם)