עוד לפני שהפרויקט הזה נולד, יסמין מועלם - האישה שרשמה פטנט על המשפט "עושים את זה נכון" - כבר הוברגה אליה חזק. הפריצה של יסמין עם "מסיבה" לא מרשימה רק משום שהיא הגיעה בתקופה הכי קשה שיכולה הייתה להיות לאמנים, אלא כי היא המשיכה עם שירים שעבדו טוב מאוד. "מחילה" ו"יחפים" הם שירים יפים, ויופי מוזיקלי לא תמיד מבטיח את אהבת הציבור, אבל או-הו כמה שהציבור הישראלי אוהב אותה. הקסם של יסמין הוא כנראה בשילוב העולמות שבהם היא מסתובבת: פעם היא בישראל השנייה ופעם בישראל הראשונה. בסטוריז שלה היא מעלה את רוסליה ומיד אחר כך את עומר אדם, ואז בוכה בדמעות של מעריצה בת 12 על מרגי. היא הכול מהכול, והיא בעיקר מסתכלת לכולם בגובה העיניים.

יסמין היא הראשונה ברשימה בגלל שבלעדיה הרשימה הזאת לא הייתה. היא זו שהוכיחה להמון נשים בישראל שהן יכולות ופתחה את השער ליוצרות וזמרות צעירות כמו אודיה, עמית שאולי, שחר אדמוני ועוד. פייר? די מרגש לחשוב על פוטנציאל השירים שהיא עוד יכולה לייצר. "אפס מאמץ" סירב לרדת מהמקום הראשון במשך כמה חודשים טובים, וזה עוד בלי השירה שלה. איך תיראה המוזיקה הישראלית בעשור הקרוב בעינינו? כמו שיסמין מועלם תחליט.

טלי ולירון כרקוקלי יוצרות מוזיקה ישראלית כבר כמעט עשור. לפעמים השירים מצליחים יותר ולפעמים פחות, אבל זה לא מונע מהן להמשיך בדרך שלהן ולבנות לעצמן את קהל המעריצות והמעריצים שלהן. בשביל להבין את הדרך שעברנו במוזיקה הישראלית - הן ואנחנו - מספיק להיזכר בתגובות לאודישן ההוא ב"אקס פקטור", כמה חריג היה לראות אז שתי נערות מנגנות על קלידים עיבודים ללהיטי פופ טהורים. את הגישה הזו הן ממשיכות ליישם לאורך ההתפתחות היצירתית שלהן, עם מוזיקה מתוחכמת שלרגע לא מתנצלת על היותה מוזיקה פופ נשי מושלם.

את החותם שלה תמר יהלומי השאירה כבר כשכתבה לעדן בן זקן את "חיים שלי", אחד משירי האהבה הפשוטים והמרגשים שהיו לנו. יהלומי מצטרפת לשורה של כותבות ישראליות שמכתיבות לזמרים הגדולים מה לשיר: מעומר אדם, דרך איתי לוי ועד לבת הזוג שרית חדד. בתקופה האחרונה החלה גם לכתוב לעצמה שירים, ואם רק תצליח לזקק גם עבור עצמה את הכתיבה המדויקת בלהיטים שכתבה לאחרים כמו "אוהבת אותי אמיתי" או "כשהכל ייגמר", אנחנו הולכים להאזין לה עוד המון בתקופה הקרובה.

יש כאלה שאומרים שהרוק הישראלי מת, אבל זה רק כי ״כל החתיכים אצלי״ של זהבי פייגלין התפרקה. זה לא מונע מהיוצרת החדה לבעוט ישר בבטן עם הטקסטים והגיטרה שלה, גם בגלגול הנוכחי והפחות-פאנקיסטי, לכאורה. אם יש מישהי שיכולה להביא את האינדי למחוזות המיינסטרים - זו היא. בכל הופעה שלה תמצאו לפחות שלושה ראפרים מצליחים שמעריצים אותה ואת הכתיבה הייחודית שלה, ואיפשהו יושבת עכשיו מישהי, שומעת אותה באוזניות, בוכה - וחולמת להיות איה זהבי פייגלין כשהיא תהיה גדולה.

היא חתומה בלייבל בינלאומי, התארחה בתכנית של ג'ימי קימל, מככבת בפלייליסט של קייטי פרי ומוציאה מהישראלים התלהבות פרובינציאלית כבר כמה שנים. כל זה - וגם הנתונים הטבעיים שלה ושל המוזיקה שלה - הופכים את נגה ארז לאחד הקולות הבולטים בסביבה המקומית. זה לא הגימיק, הפוני, האנגלית המשופשפת או חליפות האוברסייז - זו העובדה שארז, לצד המפיק והשותף אורי רוסו, יוצרת מוזיקה פרשית ורלוונטית שהופכת אותה ליוצרת מסקרנת מאוד. נשמח לאיזה גראמי, אבל לגמרי נסתפק גם בעוד להיט היסטרי.

גם אם אתם לא מכירים עדיין את השם נונו, אתם כנראה מכירים את "בוקר ציח וצח". עכשיו, אחרי שהדבקנו אתכם בווירוס הזה ל-24 השעות הקרובות, אפשר לדבר על מפיצת העל שמאחוריו. נונו היא נעמי אהרוני גל, בת 23, והפרסונה המוזיקלית שלה היא קצת מה שקורה כשבדיחה בין חברים יוצאת משליטה. זה זר ומוזר, זה לא קשור לכלום, לפעמים זה כמעט מביך - וזה בדיוק כל הקטע. בהתחלה תרימו גבה, אחר כך תזמזמו בלי שליטה, בסוף תרצו להיות חלק מהחבורה שבה נולדה הבדיחה. להגיד שהקול של נונו מקורי זה קצת אנדרסטייטמנט, כי היא לא נשמעת כמו כלום וכלום לא נשמע כמוה. זה כנראה רק עניין של זמן, כי סביר שבקרוב נתחיל לשמוע את ההשפעה הפופית-אלקטרונית-קרינג'ית-קומית שלה על יוצרות אחרות, ונראה שיהיה כיף.

מורן דוד התחילה כזמרת ומהר מאוד הבינה שהלחץ גדול עליה והיא מעדיפה לכתוב. מאז היא כתבה את "ויטני" והלחינה את "נשימה" לשירי מימון, כתבה את "לך עם האמת שלך" לעדן מאירי ועבדה עם זהבה בן, שרית חדד, אייל גולן, עברי לידר ועוד. בכל השירים שלה יש משהו אחד בולט מאוד: העוצמה. כולם זועקים משהו. כולם מלאים בנשמה של מורן דוד.

אין סגנון שצליל קליפי לא יכולה להתאים אליו את המילים שלה. שיר גאולה? בטח, קחו את "הולכת איתך" של נרקיס. שיר אהבה אופטימי? הנה "מסע" של אליעד. שיר תסכול של רווקים? בדוק, "מספרים" של מושיקו מור, ואל דאגה יש גם תסכול של רווקות "דייט גרוע" של שחר אדמוני. זה נדמה שקליפי כותבת לפי החוק הכי ישן בחוקי הכלכלה: היצע וביקוש. אם יש צורך מסוים היא כבר תדאג למלא אותו.

רשימה שנפתחה עם המלכה החדשה יסמין מועלם חייבת להיסגר עם המלכה האם, קרן פלס. היא יוצאת רימון, היא כותבת, היא מלחינה, היא מפיקה, היא שופטת זמרים ואחר כך גם עושה איתם להיט (רון בוחניק) או מנהלת אותם אומנותית (רביב כנר). קרן פלס יכולה לעשות כל דבר שקשור למוזיקה.

אפשר שלא להתחבר לפסנתר, לסגנון הכתיבה ולאישיות, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מפלס: את העובדה שהאישה הזאת - עם "בלונים", "לשם", "אם אלה החיים" (בפאקינג גיל 16), "ואת", "רסיסים", "ויקיפדיה" ועוד ועוד - ליטרלי כתבה את פסקול חיינו.

קרן פלס הגדירה לפני שלוש שנים את נעמי שמר כ"סול מייט התרבותית" שלה והודתה שהיא שואבת ממנה השראה עד היום. אם החלום שלה הוא להיות המשוררת/פזמונאית הישראלית המשפיעה של המאה ה-21 בקצב הזה היא קרובה מאוד להגשים את החלום הזה עוד בימינו אנו. אם כל אחד רוצה להיות זמר, אז כל אחת רוצה להיות קרן פלס.